שני פרקים בסך הכל. הראשון מתאר את הברכות הפיוטיות של משה לשבטים, בהן פסוקים סתומים רבים, דברי תשבחות, דברי נבואה ואפיונים של השבטים השונים. השני הוא פרדתו של משה מהעם, עלייתו להר נבו ומותו בגיל מאה ועשרים שנה.
כאמור, בחלקה הראשון של הפרשה מברך משה את כל השבטים. הוא נקרא כאן, בפעם האחת והיחידה בחייו, "איש האלוהים", וזוכה לומר את דבריו שלו, לא את מה שאלוהים אמר לו לומר לעם – את זה כבר שמענו בפרשת האזינו. אלו דברי הפרידה המרגשים שלו. כאן אפשר לראות כיצד הוא רואה כל שבט. הוא נותן לנו אפילו הצצה למערכות היחסים בין שבט לשבט ולהירארכיה ביניהם. מעניין, אגב, להשוות את ברכותיו של משה לברכות יעקב לבניו בסוף ספר בראשית.
משה מברך את כל השבטים. את כל השבטים? ובכן, מסתבר שלא ממש.
ראשית – אפרים ומנשה נעדרים הן מבראשית מט, ברכות יעקב, והן מברכתו של משה. זאת, כיוון שבעבר הם נקראו יחד "בית יוסף" (למשל, כאשר ירבעם בן נבט משבט אפרים מרד בשלמה). לכן יש ברכה ליוסף, ולא לשבטים שיצאו ממנו. יש לציין שמשה מזכיר גם את אפרים ומנשה בסוגריים, בחתימת ברכתו ליוסף: "והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה".
אבל זה לא הכל. שבט שמעון נעדר לחלוטין מן הפרק!!! מדוע?
ננסה לבחון את השאלה הזו מכמה כיוונים, ואולי סמלי השבטים יבואו לעזרנו.
כשאנחנו חושבים על סמלי השבטים אנחנו מיד נזכרים באריה המסמל את יהודה "גור אריה יהודה" בברכת יעקב; בחושן המסמל את שבט לוי וכהניו – מברכת משה. שבט נפתלי המסומל באילה כנאמר "נפתלי אילה שלוחה" או שבט דן המסומל בנחש – "דן שפיפון עלי דרך".
אבל שבט שמעון מוזכר בברכת יעקב רק לגנאי: "שמעון ולוי אחים – כלי חמס מכרותיהם […] אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל"; ובברכת משה הוא לא מוזכר כלל – אז מה סמלו?
לא ברור….
בדרך כלל דימוי של חומות מסמל את שבט שמעון. מדוע חומות? החומות מסמלות את פריצת שמעון ולוי לשכם, על מנת להתנקם בהם על אונס דינה אחותם. כלומר, הסמל של שבט שמעון הוא סמל שלילי. אבל בזה לא נסתיימו עלילות שבט שמעון.
רש"י מנסה לענות על שאלת העדרו של שמעון במילים הבאות: "ומפני מה לא ייחד לו ברכה בפני עצמו? שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים". הסיפור על מה שאירע בשיטים מתואר בספר במדבר פרק כה, וגיבורו הוא זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון. בסיפור יש ביקורת חריפה כלפיו, ואתם מוזמנים לקרוא אותו.
מה עוד אנחנו יודעים על שמעון? שדווקא אותו בחר יוסף לכלוא בכלא המצרי, תוך קביעה כי הוא ישוחרר רק כאשר יביאו אחיו את "אחיהם הקטון" בנימין.
אולי כאן טמון הפתרון לשאלה מדוע נעדר שמעון מברכתו של משה: האם היה שמעון, הבן והשבט, ידוע בחוסר הרסן שלו? אולי לכן היה פחות אהוב על האחים ולכן הם לא מחו כאשר כלא אותו יוסף? אולי לכן משה לא מברך אותו?
מצד שני – יש לנו עוד שבט שידוע באלימותו שבט לוי. גם הוא השתתף בטבח בשכם! בני השבט טבחו בעם אחרי מעשה העגל! הרי יעקב מקלל את שניהם באותה קללה – "ארור אפם כי עז", הוא אומר!
והנה, לוי דווקא זוכה לברכה ארוכה ומחמיאה ממשה. נו טוב, את זה אפשר לתלות בכך שלוי הוא השבט שלו, של משה…
ובאמת אין תשובה לשאלה מדוע שמעון לא הוזכר. אך אנחנו יודעים, היסטורִית, ששבט שמעון למעשה נטמע בשבט יהודה. כאשר יהושע מחלק את הנחלות לשבטים נאמר:
"ויצא הגורל השני לשמעון למטה בני שמעון למשפחותם ויהי נחלתם בתוך נחלת בני יהודה… כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם" (יהושע י"ט, 9-1 (.
אני רוצה להציע, ששמו של שמעון, הבן והשבט, אולי מעיד על מה שחסר לו. אולי הוא פחות נוטה לשמוע, להקשיב. ומי שלא מקשיב, לא מתייחס לרגישויות של מי שמסביבו, לעצתם, לבקשותיהם – אולי גוזר על עצמו התעלמות של הכלל.
אם כך ואם כך נראה שמגיע גם לשבט שמעון להיות מבורך. לכולנו מגיע להיות מבורכים, ללא קשר לטעויות שעשינו. לכן נזכיר כאן את שבט שמעון ונברך אותו – שתדע להקשיב, שתמצא שלום בלבך, שיהיה לך מקום בינינו.
או כפי שאומר הרמב"ן על היעדרה של הברכה לשמעון בפרשתנו:
"והנה יתברכו גם הם [שבט שמעון] מִברכת שאר השבטים אשר הֵמַה בתוכם."
שבת שלום ומועדים לשמחה!