בראשית פרק ל"ז
(י"ב) וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם:
(י"ג) ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני:
(י"ד) ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר וישלחהו מעמק
חברון ויבא שכמה:
(ט"ו) וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש:
(ט"ז) ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רועים:
(י"ז) ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרים נלכה דותינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדותן:
(י"ח) ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו:
***
בפתיחת פרשת וישב נפרשת בפנינו מערכת היחסים בין יוסף, האהוב על ישראל מכל בניו, לבין אחיו של יוסף. מתחילת הסיפור קיים מתח רב בין האחים, מתח המתדרדר לשנאה ומגיע עד למכירת יוסף לעבדות. מערכת היחסים בין האחים היא אחד הנושאים המרכזיים בסיפור יוסף. עד שלא ישתפר הקשר בין האחים, חיי הכל, יעקב, יוסף והאחים כאחד, אינם שלמים. נתמקד בפסוקים המצביעים על פרשת הדרכים שהפכה את חייהם לסבל וייסורים במקום לחיים של פיוס ותמיכה הדדית.
בפרק ל"ז אנו קוראים על מפגש גורלי בין כל הדמויות. האחים, להוציא יוסף, יוצאים לרעות את צאן אביהם. אחרי זמן מה יעקב מחליט לשלוח את יוסף לראות את שלום אחיו. כשיוסף אינו מוצא את אחיו בקלות, הסיפור נעטף ממדים נוספים, הזקוקים לפרשנות.
"וימצאהו איש והנה תועה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש. ויאמר את אחי אנוכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רועים" (בראשית ל"ז: טו-טז)
מי הוא האיש המופיע לפתע ונעלם לאחר מסירת המידע? בלי שם, בלי תאור פיזי, בלי עקבות, מופיע לרגע ומתנדף. הסיפור הציג דמות חסרת שם שהוטל עליה לספר ליוסף שאחיו הלכו לרעות במקום אחר. שאחיו כבר לא נמצאים במקום באופן פיזי (ואולי גם אינם נמצאים באופן רוחני) היכן שהיו צריכים להיות. מפגשים אקראיים הם אלמנט מקובל בספרות. בלי אירועים אקראיים כמעט בלתי אפשרי לספר סיפור. אבל לפנינו סיפור מקראי, לכן אפשר להבין כי הופעת "האיש" מבטאת משמעות רבה יותר מאלמנט ספרותי. כל אימת שמופיעה במקרא דמות פתאומית, עולה האפשרות שמדובר במפגש עם האלוהי. האם לא כך אנו מבינים את המקרא כאשר "שלושה אנשים" מבקרים את אברהם "באלוני ממרא…בפתח האהל"? (בראשית י"ח: א-ב). גם מתייחסים אנחנו גם אל ה"איש" שנאבק עם יעקב ומברך אותו ומכנה אותו ישראל (בראשית ל"ב: כה-לא). יוסף, אם כך, הוא בן לשושלת מכובדת של בני אדם הפוגשים דמויות "על טבעיות".
המצב בסיפורנו מעניין מאוד: יוסף תועה בשדה ולפתע מופיע מישהו העשוי להושיע אותו ממבוכתו. אילו היינו תסריטאים, היינו יכולים לדמיין את המצב בבהירות: שדה גדול, באמצע שום דבר, אין עיר, אין עיירה, אין כפר, אין נפש חיה באופק, להוציא איש המסתורין. ומה עושה הגיבור בסיפור? כיצד מתמודד יוסף עם האפשרות לפנות למלאך אלוהים, עם האפשרות לדבר כמעט פנים אל פנים עם בורא העולם? אך יוסף שותק. כדאי לקרוא את הפסוק שנית. הוא אינו פונה אל האיש, האיש פונה אל יוסף. בסדר, יוסף החמיץ הזדמנות. אבל לפחות האלוהים, באמצעות האיש, אינו מוותר. זה הדבר המרשים והיפה ביותר בסיפור לפנינו; האיש שואל את יוסף את שאלת החיים: "מה תבקש"?
"מה תבקש"? כמה פעמים בחלומותינו הפרועים ביותר, קווינו לעמוד מול אלוהים או נציגו ולבקש? כמו בסיפורי שדים המעניקים לנו הגשמת משאלה אחת תמורת שחרורם מן הבקבוק. אבל כאן מדובר בסיפור מקראי, ואנו יכולים להבין את השאלה הפשוטה הזאת לפחות בשני מישורים. במישור היומיומי, האיש מבחין שיוסף איבד את דרכו ומבקש לסייע לו. במישור האלוהי, הרוחני, או הפסיכולוגי, השאלה "מה תבקש" היא אחת משאלות היסוד שכולנו שואלים את עצמנו שוב ושוב בחיינו. מה נבקש? מה אנחנו באמת מבקשים, מחפשים, כדי להרגיש יותר שלמים, נבונים ואהובים? מה חסר לנו?
האירוניה, אולי אף טרגדיה של סיפורנו, היא שיוסף, כמונו, יודע מה הוא מחפש. אבל כמונו, הוא פוחד להודות באמת בפני עצמו. כמונו, ללא קיצורי דרך, חייב יוסף לעבור ייסורים רבים יחד עם חוויות רבות, טובות וקשות, עד שיצבור מספיק חכמה וניסיון, עד שיתבגר, כדי להבין מה הוא צריך באופן קיומי.
יוסף מבקש את אחיו. תת המודע שלו ער למה שחסר לו, וגורם לו לאמר את העיקר. אצלנו, בחיים המציאותיים אין זה כך. בדרך כלל אנו פוחדים להתמודד עם צרכינו הבסיסיים והאמיתיים. אנו מזדרזים, כמו יוסף, לכסותם עמוק בתוכנו עד שמתברר כי מאוחר מדי. אנו מתעלמים מהם עד אשר נצבור ניסיון חיים, חכמה וביטחון. ראו איך יוסף קובר את האמת הפנימית שלו: המודע מתגבר על תת המודע והשאלה הרוחנית "מה תבקש" מצטרפת לעניין בנאלי ויומיומי בחלקה השני של תשובתו: "הגידה נא לי איפה הם רועים."
איזו החמצה! הוא לא שם לב לשאלה החשובה שהאיש שאל אותו, והוא לא הקשיב לתשובה הפנימית והנכונה של עצמו. הוא פחד! הוא מעד! וזה עלה לו ביוקר.
ההזדמנות הוחמצה. האיש התייאש והשיב לשאלה הפשוטה תשובה פשוטה: האחים הלכו לדותן. והנה הטרגדיה ממשיכה: "ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו."
זהו סיפור קשה. כולנו, במוקדם או במאוחר, אמורים להתבונן בחיינו ולמנוע את הטרגדיה בטרם נאחר את המועד. לאחר שנים רבות מקבל יוסף את אשר ביקש, בפוגשו את אחיו במצרים. הוא בוחן אותם, מגלה כי התבגרו ולבסוף מתפייס בהתרגשות: "וינשק לכל אחיו ויבך עליהם ואחרי כן דיברו אחיו אתו" (בראשית מ"ה: טו).
אבל מי יבטיח לנו שכך יקרה גם לנו? עליו להיות תמיד ערים לכך שאותו "האיש" עומד בפנינו, או לפחות בתוך לבנו. "האיש" שואל כל אחד ואחת: "מה תבקש?" עלינו לנסות להתמודד עם השאלה הזאת, כדי לנסות לגלות מה התשובה העמוקה והאמיתית הייחודית לכל אחת ואחד מאתנו.
מי שאינו מתמודד עם השאלה הזאת ימצא את עצמו בתחתית הבור, ליד יוסף. מי שכבר נמצא שם, למטה, מאמר לו: הגיע הזמן לצאת.