הפרשה פותחת בחלום הידוע יותר, אותו חלם יעקב בעודו עושה את דרכו מביתו לחרן: וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ׃ וְהִנֵּ֨ה ה' נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י ה' אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ׃ וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃ וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ׃ וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֮ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ ה' בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי׃ וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם׃ וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשָֽׁהּ׃ וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֵּֽית־אֵ֑ל וְאוּלָ֛ם ל֥וּז שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה (בראשית כ"ח, י"ב-י"ט).
יש סיבה לכך שכמעט כל ילד מכיר את הסיפור הזה. החלום הוא דינמי. יעקב ישן, אבל מסביבו ישנה פעילות: מלאכים עולים ויורדים, ולפי המדרש אפילו האבנים לא יכולות להישאר במקומן:
עֲשָׂאָן כְּמִין מַרְזֵּב סָבִיב לְרֹאשׁוֹ, שֶׁיָּרֵא מִפְּנֵי חַיּוֹת רָעוֹת; הִתְחִילוּ מְרִיבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, זֹאת אוֹמֶרֶת עָלַי יָנִיחַ צַדִּיק אֶת רֹאשׁוֹ וְזאת אוֹמֶרֶת עָלַי יָנִיחַ; מִיַּד עֲשָׂאָן הַקָּבָּ"ה אֶבֶן אַחַת, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו (בראשית רבה ס"ח).
נוצרת כאן ברית בין אברהם ואלהים – הבכורה, שהייתה מוטלת בספק זמן כה רב מתחילה להתממש.
בסופה של הפרשה, כשיעקב כבר מוכן לעבור את אותו מסע בכיוון ההפוך, מבית לבן הביתה, ישנו חלום נוסף. ככה הוא מתאר את החלום לרחל וללאה: וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י מַלְאַ֧ךְ הָאֱלֹהִ֛ים בַּחֲל֖וֹם יַֽעֲקֹ֑ב וָאֹמַ֖ר הִנֵּֽנִי׃ וַיֹּ֗אמֶר שָׂא־נָ֨א עֵינֶ֤יךָ וּרְאֵה֙ כָּל הָֽעַתֻּדִים֙ הָעֹלִ֣ים עַל הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּ֑ים כִּ֣י רָאִ֔יתִי אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לָבָ֖ן עֹ֥שֶׂה לָּֽךְ׃ אָנֹכִ֤י הָאֵל֙ בֵּֽית אֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר מָשַׁ֤חְתָּ שָּׁם֙ מַצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֥רְתָּ לִּ֛י שָׁ֖ם נֶ֑דֶר עַתָּ֗ה ק֥וּם צֵא֙ מִן הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְשׁ֖וּב אֶל אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתֶּֽךָ (בראשית ל"א, י"א-י"ג).
החלום הראשון ידוע יותר מן השני. אם ננתח את החלום הזה באור החלום הראשון של יעקב נוכל לראות מה קרה לו בעשרים השנה בהן היה אצל לבן.
שני החלומות מתרחשים בשני קצוותיו של המסע של יעקב: הראשון כשהוא בדרך מבית אביו לבית לבן, והשני כשהוא מתכונן ללכת מבית לבן חזרה לבית אביו. ואכן, למרות שישנם קשרים ישירים, ואירוניים, בין שני החלומות של יעקב, מסתבר שהחלום השני הוא ההפך מהחלום הראשון. בחלום הראשון ראינו את המלאכים "עולים ויורדים." הפעם שוב מופיעים ה"עולים"…אבל במקום מלאכים, אלו הם העתודים שעולים על הצאן. החלום הראשון עוסק באבות ובנים, ובפוריות מטורפת: וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃ גם בחלום השני ישנה פוריות עצומה…אצל הצאן. בשני החלומות ישנם מלאכים, אבל בחלום השני המלאך הוא זה שמדבר אל יעקב, לא האלוהים עצמו. ואכן, אפילו המצבה שהוצבה בעקבות החלום מרשימה פחות: אחרי החלום הראשון והברית שנעשתה בין יעקב והאלוהים יעקב מקים מצבה וקורא למקום "בית אל." אחרי החלום השני יש ברית בין יעקב ולבן, וקוראים למקום גלעד. אין את אותה תחושה של קדושה ופעילות שגרמה למדרש לספר על פעילות האבנים. הפעם האבנים אינן זזות ממקומן.
אז מה קרה ליעקב? מה קרה לו בעשרים שנים שהוא היה אצל לבן? שכשפוגשים אותו בתחילת הפרשה הוא חולם על האלוהים ומוצא את עצמו בבית אל, וכשאנחנו מוכנים לפרוש ממנו בסוף הפרשה הוא נמצא בבית לבן, חולם על התרבות הצאן? ה"הנני" של יעקב בחלום השני רק מדגיש את העקירה של יעקב. אנחנו בדרך כלל חושבים על "הנני" כנקודה בולטת בהתפתחות הדמות, אבל ברגע הזה, כשיעקב אומר את ה"הנני" שלו, המלאך צריך להזכיר לו את בית אל, המקום שממנו הוא הגיע, ואנחנו בעצמנו, אחרי כל כך הרבה תיאורים של צאן, תוהים איפה הוא נמצא ברגע זה.
כשהייתי בבית ספר יסודי, דרשו מאתנו, משום מה, ללמוד בעל פה את פירושו של רש"י על המסר שיעקב שולח לעשו. משום מה, אני עדיין זוכרת אותו. לפי רש"י, יעקב אומר לעשו: "עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים." יכול להיות שזה נכון, אבל ברור שהחיים עם לבן השפיעו עליו.
יש מושג בתחום הסוציולוגיה שנקרא "נורמליזציה," המתייחס לתהליך שבו רעיונות, פעולות, ומצבים נקלטים כ"נורמליים," ואפילו טבעיים. יש בתהליך הזה ערך: כך מלמדים ילד את הערכים של ההורים – אבל יש בו גם סכנה, כשאורח חיים של אדם, קבוצה או תרבות הופך להיות אלים או חסר-צדק ונתפס כ"נורמלי". כשבידינו המידע הזה, נשווה את תגובת יעקב אחרי הפעם הראשונה בה לבן רימה אותו ונתן לו את לאה במקום את רחל, לתגובה שלו לתרגילים שלבן עשה לו עם הצאן. בשני המקרים יעקב היה אמור לקבל משהו מלבן תמורת העבודה שלו. בפעם הראשונה שלבן רמה אותו יש ליעקב תגובה מיידית: וַיֹּ֣אמֶר אֶל־לָבָ֗ן מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֙ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי (בראשית כ"ט, כה). יעקב מבין שמשהו לא הוגן קורה פה, ולא מפחד להצביע על הבעיה.
ועכשיו, אחרי שעברו כ- 20 שנה, כשלבן שוב מנסה לא לתת ליעקב את השכר שמגיע לו: וַיָּ֣סַר בַּיּוֹם֩ הַה֨וּא אֶת הַתְּיָשִׁ֜ים הָֽעֲקֻדִּ֣ים וְהַטְּלֻאִ֗ים וְאֵ֤ת כָּל הָֽעִזִּים֙ הַנְּקֻדּ֣וֹת וְהַטְּלֻאֹ֔ת כֹּ֤ל אֲשֶׁר לָבָן֙ בּ֔וֹ וְכָל ח֖וּם בַּכְּשָׂבִ֑ים וַיִּתֵּ֖ן בְּיַד־בָּנָֽיו׃ וַיָּ֗שֶׂם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים בֵּינ֖וֹ וּבֵ֣ין יַעֲקֹ֑ב וְיַעֲקֹ֗ב רֹעֶ֛ה אֶת צֹ֥אן לָבָ֖ן הַנּוֹתָרֹֽת (בראשית ל', ל"ה-ל"ו) ויעקב לא אומר כלום. הוא יודע שלבן מרמה אותו, אבל במקום להגיד משהו, להתנגד ולהצביע על אי הצדק, הוא מתאים את התנהגותו כדי להתמודד עם לבן. כך הוא מפנים את השקר ואת המרמה כהתנהגות נורמטיבית.
זה נשמע הגיוני, ואולי אפילו מרשים, שיעקב הבין איך להערים על המערכת לטובתו. אבל, החלום השני מראה את הסכנה הרוחנית והנפשית בנורמליזציה של מצב לא נורמלי, שגורם לו לשכוח את מקומו בשרשרת הברית עם האלוהים ולהתמקד אך ורק בחומרי, בעכשווי, ובתחרות שלו עם לבן, מבלי להכיר בזה שמשהו לא בסדר פה, בבית לבן. אפשר לאמר שהמלאך אומר לו את זה בפירוש. אפשר לקרוא את המילים שלו ליעקב: וַיֹּ֗אמֶר שָׂא נָ֨א עֵינֶ֤יךָ וּרְאֵה֙ כָּל הָֽעַתֻּדִים֙ הָעֹלִ֣ים עַל הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּ֑ים כִּ֣י רָאִ֔יתִי אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לָבָ֖ן עֹ֥שֶׂה לָּֽךְ׃ לא כ"האלוהים רואה שלבן רמה אותך והוא תומך בך", אלא כ "וַיֹּ֗אמֶר שָׂא־נָ֨א עֵינֶ֤יךָ וּרְאֵה֙… כָּל הָֽעַתֻּדִים֙ הָעֹלִ֣ים עַל הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּ֑ים??? כִּ֣י רָאִ֔יתִי אֵ֛ת כָּל אֲשֶׁ֥ר לָבָ֖ן עֹ֥שֶׂה לָּֽךְ׃ אָנֹכִ֤י הָאֵל֙ בֵּֽית אֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר מָשַׁ֤חְתָּ שָּׁם֙ מַצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֥רְתָּ לִּ֛י שָׁ֖ם נֶ֑דֶר. עַתָּ֗ה!!! ק֥וּם! צֵא֙ מִן הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְשׁ֖וּב אֶל אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתֶּֽךָ" (בראשית ל"א, י"ב-י"ג). האל אומר ליעקב: הסתכל על כל הבהמות האלו, שהפכו להיות מרכזיות בחיים שלך, אני רואה מה החיים אצל לבן עשו לך, עכשיו הגיע הזמן בו אתה חייב ללכת.
אני יודעת שיעקב איננו דמות פופולארית, אוהבים להגיד עד כמה ההתנהגות שלו היא בעייתית. אבל אולי הדברים צורמים לנו כי אנחנו מזדהים אתו, הזדהות שמביכה אותנו. אנחנו חולמים, כמו יעקב, על עולם שאפשר לקרוא לו "בית אל," חולמים על הקמת עולם מושלם יותר, בו נילחם בעוולות ובחוסר צדק. אך אם נהיה כנים עם עצמנו, האם איננו חולמים גם כמו יעקב של החלום השני, שכל כך התרגל לחיים בבית לבן שהוא חולם על צאן?
כמה פעמים אמרנו אחרי כישלון פוליטי: לא נורא—אנחנו רגילים להיות באופוזיציה, כדי לנחם את עצמנו. זאת במקום להתעמת עם העבודה הקשה שנדרשת מאתנו כדי לבנות עולם שונה ובמקום להתעמת באופן רציני ופעיל עם החסרונות שיש בעולם. כמה שנים כיבדנו והזכרנו רשימה, שרק הולכת וגדלה, של חללי צה"ל וקורבנות טרור ביום הזיכרון מבלי שעשינו משהו כדי לשנות את המציאות ששולחת כל כך הרבה אנשים אל מותם? כמה פעמים אומרים "לא נשכח", ומתעלמים מההרג וההרס שקורים סביבנו? אנחנו מתרגלים, ומקבלים כל מיני מצבים כנורמאליים. כי כדי להילחם נדרשים מאתנו יותר מדי כוחות, או כי הפכנו להיות כמו יעקב, ומתרגלים כל כך למצב הבעייתי הקיים ששכחנו עד כמה המציאות היא בעייתית ומה אמור להיות נורמאלי. כוהן הדת מרטין לותר קינג אחד מהחולמים מפורסמים, אמר בשנת 1963, כשגזענות היתה כל כך "נורמאלית" שהיו חוקים רשמיים כדי לשמור עליה: "אומר ברצינות: אינני מתכוון להשלים עם הפרדה ואפליה. אינני מתכוון להשלים עם הפלייה דתית. אינני מתכוון להשלים עם מצבים כלכליים שייקחו משאבים מהרוב ויעבירו אותם למעטים. אינני מתכוון להשלים עם שיגעון האלימות על שלל תכונותיה".
אין לכולנו את המזל של יעקב, לא תמיד נמצא המלאך שיחזיר אותנו הביתה. ברגע שהוא הצליח להוציא את עצמו מההרגל של בית לבן, הוא יכול היה להגשים את החלום הראשון ולראות את מלאכי האלוהים הולכים לקראתו ולהקים בעצמו את "מחנה אלוהים."
אני מאחלת לנו שנוכל לחלום כמו יעקב בבית אל ושיהיה לנו הכוח להכיר, ולהזכיר לעצמנו, מתי נדדנו רחוק מדי מן החלומות הללו.
שבת שלום