זמר לשבת: פרשת וישב

פרשת השבוע שלנו, וישב, היא הראשונה בסדרת הפרשות שמגוללות את קורותיהם של בני יעקב אבינו. המתחים שמתגלעים בין יוסף לאחיו הם גירסה מוקצנת של המתחים בין אביהם, יעקב, לבין אחיו התאום, עשו. יעקב ועשו, כמו גם יוסף ואחיו, גדלים בבתים שבהם יחסי משפחה מעורערים. רשויות הרווחה בימינו היו מזדרזות בוודאי להתערב: יריבות בין אחים שמובילה לאלימות קשה, יחס מפלה של הורים כלפי ילדיהם, תרבות של שקרים ושל רמייה שיטתית. את התורה המשפחתית המעוותת הזו למד יעקב בבית הוריו, וממש בהתאם לתיאוריות הפסיכולוגיות והסוציולוגיות, הוא מוריש אותה לדור הבא. לא זו בלבד שהוא חוזר על התבניות המזיקות שהוא מכיר מבית, המצב במשפחתו של יעקב מוקצן עוד יותר: פוליגאמיה היא ככל הנראה לא מתכון בדוק לחיי משפחה שלווים ונינוחים.

באחד מן השיאים הדרמטיים של הפרשה נמכר יוסף לשיירת ישמעאלים. את המעשה מסתירים אחיו, בהביאם לאביהם את כותנתו המוכתמת כביכול בדמו.

וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא: וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף: וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים:

בראשית ל"ג

גם כאשר ברור לכל שמעשה הרמייה גרם ליעקב לשברון לב נורא, האחים אינם עושים את המעשה המתבקש ולא מספרים לו את הדברים כהווייתם, אלא ממשיכים להעמיד פנים שיוסף אכן נטרף ומנסים לנחם את אביהם:

וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם

וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו:

שם

אחי יוסף נפרעים, אם כן, לא רק מהאח הקטן והשוויצר, אלא גם מן האב שהפלה אותו לטובה ונטע בו את מחשבות הגדלוּת שקוממו עליו את אחיו. רחמיהם אינם נכמרים על האב שבור הלב.

ההפטרה לפרשת וישב לקוחה מספר עמוס ופותחת בתבנית הנבואה החוזרת של ספר עמוס, שמפרטת את חטאיהם של עמים שונים

עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ

הנבואה הזו נבחרה על ידי חכמינו כהפטרה לפרשתנו, משום שהיא מתייחסת לחטאים מרושעים של עם ישראל,

כֹּה אָמַר ה'

עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ

עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם:

עמוס ב'

בלשון עממית אפשר לומר כי עמוס סבור שלבני ישראל "אין אלהים". בעבור כסף הם יעשו הכל – לא יבחלו שום מעשה, כולל מכירת צדיקים כמו יוסף. אבל הנביא מדגיש בהמשך שלמרות חטאיהם הקשים בני ישראל נשארים עדיין עמו של האלהים:

רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה

עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם:

עמוס ג'

האצילות מחייבת, ועם ישראל הוא העם הנבחר, ודווקא הפריבלגיה הזו מביאה לכך שכאשר עם ישראל חוטא, אלהים בא אתו חשבון.

בהמשך הנבואה מופיעים פסוקים מן המוכרים ביותר מספרות הנבואה:

הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ:

הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ

הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ בִּלְתִּי אִם לָכָד:

הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ

הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד:

אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ

אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַיקֹוָק לֹא עָשָׂה:

כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יְקֹוִק דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים:

אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא אֲדֹנָי יְקֹוִק דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא:

שם

סדרת השאלות הרטוריות באה להנכיח את מלכותו הבלתי מעורערת של אלהים. בעולמנו יש סדר – האריה שואג רק כאשר הוא תופס טרף, הציפור נלכדת רק אם מישהו שם לה פח. אין מי שלא מפחד כאשר נשמעת שאגת אריה, ואין מי ששומע את דבר ה' ויכול להתאפק ולא להתנבא ולהביאו לידיעת בני ישראל.

בשירו "יעקב התמים" אביהו מדינה משלב פסוקים מן ההפטרה הזו ושוזר אותם בתוך סיפורו הפתלתל של יעקב אבינו. השיר מתאר את הקשיים הרבים שיעקב חווה בחייו, וקורא ליעקב לא להתייאש ולא לפחד כי בסופו של דבר הוא עתיד להתגבר על כל המכשולים, הוא-הוא האריה ששואג ומטיל את חיתתו על הסובבים אותו.

יעקב של מדינה הוא יעקב שחז"ל הורישו לנו – איש תם וישר דרך, לוחם ומצליח בכל אשר עשה, אבי העם. אלא שבפרשה שלנו, וביתר שאת בפרשות הקרובות, יעקב הוא איש זקן ושבור שעולמו חרב עליו. ואם נחכה בסבלנות שבועיים עד לפרשת וייגש, נראה שאפילו כאשר מתגלה האמת, הוא מוצא את בנו האהוב לא רק חי, אלא אף בעל מעמד נישא במצרים, זה כבר מאוחר מידי, הוא נשאר עצוב ומריר. האמת המשמחת איחרה להגיע, ואין בכוחה למחות את הכאב החד שהנחילו לו שנות השכול.