שבת המלכה \ חיים נחמן ביאליק
הַחַמָּה מֵרֹאשׁ הָאִילָנוֹת נִסְתַּלְּקָה
בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.
הִנֵּה הִיא יוֹרֶדֶת הַקְּדוֹשָׁה, הַבְּרוּכָה
וְעִמָּהּ מַלְאָכִים צְבָא שָׁלוֹם וּמְנוּחָה.
בּוֹאִי בּוֹאִי הַמַּלְכָּה!
בּוֹאִי בּוֹאִי הַמַּלְכָּה
לפני כארבע מאות שנה, בהרי צפת הירוקים היו יוצאים אנשי צפת לקבל את השבת בשדות, לבושים לבן, היו מתייחדים עם האווירה המיוחדת של השבת, מזמרים את לכה דודי ונותנים לנפשם להתמלא בנשמה יתרה. כך החל המנהג להוסיף לתפילת ערבית תפילה מיוחדת הנקראת קבלת שבת, שכוללת מזמורי תהילים מיוחדים וכן את המזמור לכה דודי שחיבר מקובל מפורסם מצפת, האר"י הקדוש.
התפילה הזאת מייחדת את תפילת ערבית של כל יום מזאת של ערב שבת ומכניסה אוירה מיוחדת לשבת. המזמור העיקרי אותו שרים הוא לכה דודי לקראת כלה, ונשאלת השאלה מי הוא הדוד ומי היא הכלה?
ניתן לומר כי הדוד הוא אנחנו והשבת היא הכלה, במקרה זה אנחנו מקבלים אלינו את השבת שמביאה עימה זמן אחר אוירה מיוחדת של משפחה שלום ומנוחה.
תשובה נוספת היא שהדוד הוא אנחנו במצב "הרגיל" שלנו, באווירת החולין של היום יום, והכלה היא הנשמה היתרה שמתעוררת בנו בעקבות השבת, אם כן לכה דודי הוא שיר התעוררות לאדם, לצאת ממצבו הרגיל ולפנות מקום לנשמה היתרה.
תפילת קבלת השבת מורכבת מכמה חלקים:
עיקר קבלת שבת הוא אמירת שבעה מזמורי תהילים המכוונים כנגד שבעת ימי השבוע, כאשר קודם לפרק צ"ב ('מזמור שיר ליום השבת') שרים את הפיוט 'לכה דודי', שחיבר שלמה אלקבץ.
לאחר מכן אומרים את מזמור שיר ליום השבת ועוברים לערבית מיוחדת לשבת.
נוהגים לומר את תפילת קבלת השבת עוד טרם החשיכה, לאחר הדלקת הנרות, בבית הכנסת או בקהילה.
שבת המלכה, חיים נחמן ביאליק
הַחַמָּה מֵרֹאשׁ הָאִילָנוֹת נִסְתַּלְּקָה –
בֹּאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.
הִנֵּה הִיא יוֹרֶדֶת הַקְּדוֹשָׁה, הַבְּרוּכָה
וְעִמָּהּ מַלְאָכִים צְבָא שָׁלוֹם וּמְנוּחָה.
בֹּאִי בֹּאִי הַמַּלְכָּה!
בֹּאִי בֹּאִי הַמַּלְכָּה!
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.
קִבַּלְנוּ פְּנֵי שַׁבָּת בִּרְנָנָה וּתְפִלָּה,
הַבַּיְתָה נָשׁוּבָה בְּלֵב מָלֵא גִּילָה.
שָׁם עָרוּךְ הַשֻּׁלְחָן, הַנֵּרוֹת יָאִירוּ,
כָּל פִּנּוֹת הַבַּיִת יִזְרָחוּ, יַזְהִירוּ.
שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!
שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!
בֹּאֲכֶם לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.
לְכָה דוֹדִי, ר' שלמה הלוי אלקבץ (ממקובלי צפת במאה הט"ז)
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה
שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד
הִשְׁמִיעָנוּ אֵל הַמְיֻחָד
יהוה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד
לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה. לכה דודי…
לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה
כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה
מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה
סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. לכה דודי…
מִקְדָּשׁ מֶלֶךְ, עִיר מְלוּכָה,
קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה
רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא
וְהוּא יַחֲמֹל עָלַיִךְ חֶמְלָה. לכה דודי…
הִתְנַעֲרִי, מֵעָפָר קוּמִי,
לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ עַמִּי
עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי [אֶל עִיר בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי]
קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ. לכה דודי…
הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי
כִּי בָא אוֹרֵךְ, קוּמִי אוֹרִי
עוּרִי עוּרִי, שִׁיר דַּבֵּרִי
כְּבוֹד יהוה עָלַיִךְ נִגְלָה. לכה דודי…
לֹא תֵּבֹשִׁי וְלֹא תִּכָּלְמִי
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי
וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ. לכה דודי…
וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁסָיִךְ [וְהָיוּ לִמְנוּסָה שֹׁאסָיִךְ]
וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְעָיִךְ
יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ
כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה [כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן וְכַלָּה]
יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי
וְאֶת יהוה תַּעֲרִיצִי
עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי [עַל יַד גְּאֻלַּת כָּל יוֹשְׁבֵי אַרְצִי]
וְנִשְׂמְחָה וְנָגִילָה. לכה דודי…
(נהוג לקום ולפנות אל המערב כמברכים לשלום את השבת הנכנסת)
בֹּאִי בְשָׁלוֹם עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ [כְּלִילָה]
גַּם בְּשִׂמְחָה וּבְצָהֳלָה
תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה
(נהוג להשתחוות לכיוון שבת הכלה הנכנסת ולהסתובב)
ירדה השבת, יהושע רבינוב
יָרְדָה הַשַּׁבָּת אֶל בִּקְעַת גִּנּוֹסָר
וְנִיחוֹחַ עַתִּיק בְּשׁוּלֶיהָ
וַיַּעַמְדוּ מִסָּבִיב הֲרָרִים שׁוֹשְׁבִינִים
לָשֵׂאת אַדַּרְתָּהּ הַזּוֹהֶבֶת
תַּעֲלֶינָה יוֹנִים מִכִּנֶּרֶת הַיָּם
קַבֵּל אֶת רוּחָהּ הַלּוֹהֶבֶת.
נָשְׁקָה הַשַּׁבָּת לְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַבְּרוֹשׁ
לָאֵזוֹב שֶׁבַּסֶּלַע נָשָׁקָה
וַיְּהִי הַדַּרְדַּר לְשַׁרְבִיט שֶׁל מַלְכוּת
עַל רָמוֹת דְּמָמָה מְרוֹנֶנֶת
יִמְשֹׁךְ אָז הַתּוֹר בְּקוֹלוֹ הַמָּתוֹק
חֶמְדַּת כִּסּוּפִין מְעַדֶּנֶת.
הִרְטִיטָה שַׁבָּת בְּחִנָּהּ הַגָּנוּז
עֵינֵי חַלּוֹנוֹת מִכָּל עֵבֶר
וַתֵּצֵאנָה בָּנוֹת אֶל הָעֶרֶב זַמֵּר
זְמִירוֹת בְּעֶרְגָּה מְצַלְצֶלֶת
וְהָיְתָה הָעֶדְנָה בְּבִקְעַת גִּנּוֹסָר
לְנִשְׁמַת עִבְרִיּוּת נֶאֱצֶלֶת.