לאחר כל אחת מסעודות השבת נוהגים לשיר זמירות, שהן פיוטי שבח ובקשה, שנתחברו בתקופות שונות. בחלק גדול מן הזמירות המסורתיות הובאו חלק מבתי הפיוט בלבד. הנוסח המלא מופיע בסידורים.
יָהּ רִבּוֹן עָלַם \ רבי ישראל נג'ארה (צפת, המאה ה-16)
יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא,
אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא,
עוֹבַד גְּבוּרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא,
שְׁפַר קֳדָמָךְ לְהַחֲוָיָא.
יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא, אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא.
—
שְׁבָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא,
לָךְ אֱלָהָא קַדִּישָׁא דִּי בְרָא כָּל נַפְשָׁא,
עִירִין קַדִּישִׁין וּבְנֵי אֱנָשָׁא,
חֵיוַת בָּרָא וְעוֹפֵי שְׁמַיָּא.
יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא, אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא.
—
רַבְרְבִין עוֹבָדָיךְ וְתַקִּיפִין,
מָכֵךְ רְמַיָּא וְזַקֵף כְּפִיפִין,
לוּ יְחֵי גְּבַר שְׁנִין אַלְפִין,
לָא יֵעֹל גְּבוּרְתָּךְ בְּחֻשְׁבְּנַיָּא.
יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא, אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא.
—
מַה-יְּדִידוּת מְנוּחָתֵךְ
מַה-יְּדִידוּת מְנוּחָתֵךְ, אַתְּ שַׁבָּת הַמַּלְכָּה,
בְּכֵן נָרוּץ לִקְרָאתֵךְ, בּוֹאִי כַלָּה נְסוּכָה,
לְבוּשׁ בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת, לְהַדְלִיק נֵר בִּבְרָכָה,
וַתֵּכֶל כָּל הָעֲבוֹדוֹת, לֹא תַעֲשׂוּ מְלָאכָה.
לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים, בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָו וְדָגִים.
מֵעֶרֶב מַזְמִינִים כָּל מִינֵי מַטְעַמִּים,
מִבְּעוֹד יוֹם מוּכָנִים תַּרְנְגוֹלִים מְפֻטָּמִים,
וְלַעֲרֹךְ כַּמָּה מִינִים, שְׁתוֹת יֵינוֹת מְבֻשָּׂמִים,
וְתַפְנוּקֵי מַעֲדַנִּים בְּכָל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.
לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים, בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָו וְדָגִים.
נַחֲלַת יַעֲקֹב יִירָשׁ, בְּלִי מְצָרִים נַחֲלָה,
וִיכַבְּדוּהוּ עָשִׁיר וָרָשׁ, וְתִזְכּוּ לִגְאֻלָּה,
יוֹם שַׁבָּת אִם תִּשְׁמֹרוּ, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה,
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹדוּ, וּבַשְּׁבִיעִי נָגִילָה.
לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים, בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָו וְדָגִים.
—
יוֹם זֶה לְיִשְֹרָאֵל / רבי יצחק לוריא – האר"י (צפת, המאה ה-16)
יום זֶה לְיִשְֹרָאֵל אוֹרָה וְשִֹמְחָה, שַׁבַּת מְנוּחָה.
צִוִּיתָ פִּקּוּדִים, בְּמַעֲמַד הַר סִינַי,
שַׁבָּת וּמועֲדִים, לִשְׁמֹר בְּכָל שָׁנַי,
לַעֲרֹךְ לְפָנַי, מַשְׂאֵת וַאֲרוּחָה,
שַׁבַּת מְנוּחָה.
יום זֶה לְיִשְֹרָאֵל אוֹרָה וְשִֹמְחָה, שַׁבַּת מְנוּחָה.
חֶמְדַּת הַלְּבָבוֹת, לְאֻמָּה שְׁבוּרָה,
לִנְפָשׁות נִכְאָבוֹת, נְשָׁמָה יְתֵרָה,
לְנֶפֶשׁ מְצֵרָה, תָּסִיר אֲנָחָה,
שַׁבַּת מְנוּחָה.
יום זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה, שַׁבַּת מְנוּחָה.
קִדַּשְׁתָּ בֵּרַכְתָּ אוֹתוֹ מִכָּל יָמִים,
בְּשֵׁשֶׁת כִּלִיתָ מְלֶאכֶת עוֹלָמִים.
בּו מָצְאוּ עֲגוּמִים הַשְׁקֵט וּבִטְחָה,
שַׁבַּת מְנוּחָה.
יום זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה, שַׁבַּת מְנוּחָה.
וְשִׁיר אֶעֱרָךְ לְךָ, בְּנִגּוּן וּנְעִימָה,
מוּל תִּפְאֶרֶת גָּדְלְךָ, נַפְשִׁי לְךָ כָּמְהָה,
לִסְגֻלָּה תְּמִימָה, קַיֵּם הַבְטָחָה,
שַׁבַּת מְנוּחָה.
יום זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה, שַׁבַּת מְנוּחָה.
—
דְרוֹר יִקְרָא / רבי דונש בן לברט (בגדד, המאה ה-10)
דְּרוֹר יִקְרָא לְבֵן עִם בַּת וְיִנְצָרְכֶם כְּמוֹ בָבַת,
נְעִים שִׁמְכֶם וְלֹא יֻשְׁבַּת שְׁבוּ נוּחוּ בְּיוֹם שַׁבָּת.
דְּרֹשׁ נָוִי וְאוּלַמִּי וְאוֹת יֶשַׁע עֲשֵׂה עִמִּי,
נְטַע שׂוֹרֵק בְּתוֹךְ כַּרְמִי שְׁעֵה שַׁוְעַת בְּנֵי עַמִּי.
אֱלֹהִים תֵּן בְּמִדְבָּר הַר הֲדַס שִׁטָּה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר,
וְלַמַּזְהִיר וְלַנִּזְהָר שְׁלוֹמִים תֵּן כְּמֵי נָהָר.
דְּעֵה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ וְהִיא כֶתֶר לְרֹאשֶׁךָ,
נְצֹר מִצְוַת קְדוֹשֶׁךָ שְׁמֹר שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ.
—
יְדִיד נֶפֶש \ רבי אליעזר אזכרי, (צפת, המאה ה- 16)
נוהגים לשיר פיוט זה בסעודה השלישית
יְדִיד נֶפֶשׁ, אָב הָרַחְמָן מְשֹׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ,
יָרוּץ עַבְדָּךְ כְּמוֹ אַיָּל יִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ,
כִּי יֶעְרַב לוֹ יְדִידוּתָךְ מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טָעַם.
—
הָדוּר, נָאֶה, זִיו הָעוֹלָם נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ,
אָנָּא, אֵל נָא, רְפָא נָא לָהּ בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוָךְ,
אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא וְהָיְתָה לָךְ שִׁפְחַת עוֹלָם.
—
וָתִיק, יֶהְמוּ רַחֲמֶיךָ וְחוּס נָא עַל בֵּן אוֹהֲבָךְ,
כִּי זֶה כַּמֶּה נִכְסֹף נִכְסַף לִרְאוֹת בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ,
אָנָּא, אֵלִי, מַחְמַד לִבִּי חוּשָׁה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם.
—
הִגָּלֵה נָא וּפְרֹשׂ, חָבִיב עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמָךְ,
תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדָךְ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ.
מַהֵר, אָהוּב, כִּי בָא מוֹעֵד וְחָנֵּנִי כִּימֵי עוֹלָם.
—
צוּר מִשֶּלּוֹ אָכַלְנוּ
נוהגים לשיר פיוט זה בתום סדר הזמירות לפני ברכת המזון, מכיוון ששלושת בתיו הראשונים של השיר מתייחסים לשלוש הברכות הראשונות של הברכה.
צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ
בָּרְכוּ אֱמוּנַי,
שָׂבַעְנוּ וְהוֹתַרְנוּ
כִּדְבַר יְיָ.
הַזָּן אֶת עוֹלָמוֹ
רוֹעֵנוּ אָבִינוּ
אָכַלְנוּ אֶת לַחְמוֹ
וְיֵינוֹ שָׁתִינוּ.
עַל כֵּן נוֹדֶה לִשְׁמוֹ
וּנְהַלְּלוֹ בְּפִינוּ
אָמַרְנוּ וְעָנִינוּ
אֵין קָדוֹשׁ כַּיְיָ.
צוּר מִשֶּׁלּוֹ…
בְּשִׁיר וְקוֹל תּוֹדָה
נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ
עַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה
שֶׁהִנְחִיל לַאֲבוֹתֵינוּ,
וּמָזוֹן וְצֵדָה
הִשְׂבִּיעַ לְנַפְשֵׁנוּ
חַסְדּוֹ גָּבַר עָלֵינוּ
וֶאֱמֶת יְיָ.
צוּר מִשֶּׁלּוֹ…
רַחֵם בְּחַסְדֶּךָ
עַל עַמְּךָ צוּרֵנוּ
עַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ
זְבוּל בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ,
וּבֶן דָּוִד עַבְדֶּךָ
יָבֹא וְיִגְאָלֵנוּ
רוּחַ אַפֵּינוּ
מְשִׁיחַ יְיָ.
צוּר מִשֶּׁלּוֹ…
—
שירים עבריים ושירי ילדים לשבת ולחג ושירי תפילה
שַבָּת הַמַּלְכָּה / ח"נ ביאליק ופנחס מניקובסקי
הַחַמָּה מֵרֹאשׁ הָאִילָנוֹת נִסְתַּלְּקָה –
בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.
הִנֵּה הִיא יוֹרֶדֶת הַקְּדוֹשָׁה, הַבְּרוּכָה
וְעִמָּהּ מַלְאָכִים צְבָא שָׁלוֹם וּמְנוּחָה.
בּוֹאִי, בּוֹאִי, הַמַּלְכָּה!
בּוֹאִי, בּוֹאִי, הַמַּלְכָּה! –
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם!
קִבַּלְנוּ פְּנֵי שַׁבָּת בִּרְנָנָה וּתְפִלָּה,
הַבַּיְתָה נָשׁוּבָה, בְּלֵב מָלֵא גִּילָה.
שָׁם עָרוּךְ הַשֻּׁלְחָן, הַנֵּרוֹת יָאִירוּ,
כָּל פִּנּוֹת הַבַּיִת יִזְרָחוּ, יַזְהִירוּ.
שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!
שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ! –
בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם!
—
יָרְדָה הַשַּבָּת / יהושע רבינוב, דוד זהבי
יָרְדָה הַשַּׁבָּת אֶל בִּקְעַת גִּנּוֹסָר,
וְנִיחוֹחַ עַתִּיק בְּשׁוּלֶיהָ.
וַיַּעַמְדוּ מִסָּבִיב הֲרָרִים שׁוֹשְׁבִינִים
לָשֵׂאת אַדַּרְתָּהּ הַזּוֹהֶבֶת.
תַּעֲלֶינָה יוֹנִים מִכִּנֶּרֶת הַיָּם,
קַבֵּל אֶת רוּחָהּ הַלּוֹהֶבֶת.
נָשְׁקָה הַשַּׁבָּת לְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַבְּרוֹשׁ,
לָאֵזוֹב שֶׁבַּסֶּלַע נָשָׁקָה.
וַיְּהִי הַדַּרְדַּר לְשַׁרְבִיט שֶׁל מַלְכוּת
עַל רָמוֹת דְּמָמָה מְרוֹנֶנֶת.
יִמְשֹׁךְ אָז הַתּוֹר בְּקוֹלוֹ הַמָּתוֹק
חֶמְדַּת כִּסּוּפִין מְעַדֶּנֶת.
הִרְטִיטָה שַׁבָּת בְּחִנָּהּ הַגָּנוּז
עֵינֵי חַלּוֹנוֹת מִכָּל עֵבֶר.
וַתֵּצֵאנָה בָּנוֹת אֶל הָעֶרֶב זַמֵּר
זְמִירוֹת בְּעֶרְגָּה מְצַלְצֶלֶת.
וְהָיְתָה הָעֶדְנָה בְּבִקְעַת גִּנּוֹסָר
לְנִשְׁמַת עִבְרִיּוּת נֶאֱצֶלֶת.
—
ניגונים / פניה ברגשטין ודוד זהבי
שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי,
נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים.
גַּרְעִינִים; גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי –
עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים.
עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי,
שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקַי שְׁלוּבִים,
נִגּוּנֶיךָ, אָבִי, וְשִׁירַיִךְ אִמִּי,
בְּדָפְקִי נֵעוֹרִים וְשָׁבִים.
הִנֵּה אַאֲזִין שִׁיר עַרְשִׂי הָרָחוֹק
הִבִּיעַ פִּי אֵם אֱלֵי בַּת.
הִנֵּה לִי תִּזְהַרְנָה בְּדֶמַע וּשְׂחוֹק
"אֵיכָה" וּזְמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת.
כָּל הֶגֶה יִתַּם וְכָל צְלִיל יֵאָלֵם
בִּי קוֹלְכֶם הָרָחוֹק כִּי יֵהוֹם.
עֵינַי אֶעֱצֹם וַהֲרֵינִי אִתְּכֶם
מֵעַל לְחֶשְׁכַת הַתְּהוֹם.
—
שירים נוספים מן המקורות (תנ"ך, סידור התפילה, משנה ותלמוד)
יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.
*
קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא, מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת.
*
יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ,
כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.
*
דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.
מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה.
*
מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד.
דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז, קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִים שְׁחֹרוֹת.
אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ.
דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם.
*
אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל, לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים.
לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר.
*
הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי.
*
וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה.
*
אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי.
עֶזְרִי מֵעִם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
*
הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד.
*
לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.
*
יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתְךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג, עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי, כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבֶךָ.
וּבַשְּׁבִיעִי רָצִיתָ בּוֹ וְקִדַּשְׁתּוֹ, חֶמְדַּת יָמִים אוֹתוֹ קָרָאתָ, זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.
כֹּה אָמַר יְיָ מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל.
*
וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיְיָ בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם.
*
עַל שְׁלשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים.
*
אֱמֶת אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ.
*
שִׂישׂוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם גִּילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ.
עַל חוֹמֹתַיִךְ עִיר דָּוִד הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה.
*
הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְֹּאֵם עַד הָעוֹלָם.
*
וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ, וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ,
לְמַעַן לֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד.
*
וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה צָפֹנָה וָנֶגְבָּה.
*
קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים. יְמִין יְיָ עֹשָׂה חָיִל, יְמִין יְיָ רוֹמֵמָה, יְמִין יְיָ עֹשָׂה חָיִל.
*
יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ, יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאו