הַדְלִיקו נֵרוֹת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת
זוֹהִי שַׁבָּת.
לְהַדְלִיק נֵרוֹת-שַׁבָּת
זוֹהִי קְפִיצַת-נֶפֶש הֲרַת נְצוּרוֹת
לְיָם נֶהְדָּר, שֶׁיֵשׁ בָּה מִסְתּוֹרִין
שֶׁל אֵשׁ-הַשְּׁקִיעָה.
בְּהַדְלִיקִי הַנֵּרוֹת יֵהָפֵךְ
חֶדְרִי לִנְהַר דִּי-נוּר,
בְּאַשְׁדוֹת בָּרֶקֶת שׁוֹקֵע לִבִּי.
זלדה
השבת מתחילה עם הדלקת נרות השבת, המסמלים אור אחר, זמן אחר החודר לעולמנו.
למה להדליק נרות? נרות השבת מסמלים דברים רבים: שלום בית ושלום בכלל, חכמה (אור תורה), ברכה ואהבה.
כיצד התחילו להדליק נרות בשבת?
יש האומרים כי הדלקת נרות התחילה בגלל ויכוח שהיה בין שתי קבוצות בעם בתקופת בית שני:
הצדוקים- שפירשו את הפסוק בתורה "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" כפשוטו ולכן נהגו לשבת בחושך כל השבת. הצדוקים באופן כללי תפסו את השבת כיוםצשל סייגים ואיסורים.
לעומת זאת הפרושים- שהיו הרבה יותר מתונים ותפסו את השבת כיום של עונג ומנוחה, ולכן כדי שיהיה אור כל השבת הם הנהיגו את מנהג הדלקת נרות השבת שדלקו מירב השבת. הפרושים גם הדגישו את הערך המשפחתי שבהדלקת נרות, אור הנרות משרה אוירה של שלום בית ומקרב את האדם אל משפחתו. יש אף הנוהגים להדליק נרות כמספר בני הבית.
באופן מסורתי הנשים מחויבות בהדלקת הנרות, אולם בתנועה הרפורמית כל המגדרים מוזמנים להדליק נרות ולברך עליהם.
מנהגים רבים קשורים ברגע מיוחד זה של הדלקת נר של שבת. נהוג לכסות את העיניים לאחר ההדלקה ואז לברך. נשים רבות נוהגות לסובב את ידיהן סמוך לנרות שלוש פעמים כדי להביא את אורם אלינו ולשלוח אותו לכל הזקוקים לו. ישנם גם מנהגים רבים לגבי מספר הנרות: המצווה היסודית היא להדליק נר אחד, אולם נהוג להדליק שני נרות, ויש המוסיפים עליהם – למשל להדליק נרות כמספר הילדים או בני הבית.
מצוות הדלקת נר של שבת נתפשה כמצוות נשים. זהו רגע מיוחד שבו נשים רבות נוהגות לומר תחינה אישית על עצמן, משפחתן ועולמן. יש לזכור שהציווי על הדלקת נר של שבת כשלעצמו מבטא את האור והעונג של השבת. זוהי מצוות "איש וביתו", כך שגם גברים יכולים להדליק נרות שבת.
סדר הדלקת נרות:
בערב שבת
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת.
יש המוסיפים: יִהְיוּ הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אוֹת בְּרָכָה בְּשַׁבָּת קָדְשְׁךָ, וְיַשְׁרוּ עָלֵינוּ חֶדְוַת שַׁבָּת.
בערב חג
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל (בשבת: שַׁבָּת וְשֶׁל) יוֹם טוֹב (בערב יוה"כ: יוֹם הַכִּפּוּרִים).
יש המוסיפים: יִהְיוּ הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אוֹת בְּרָכָה בְּיוֹם חַגֵּנוּ, וְיַשְׁרוּ עָלֵינוּ שִֹמְחַת מוֹעֵד.
בערבי חגים (למעט בערב שביעי של פסח) מוסיפים את ברכת הזמן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.
ברכות אלטרנטיביות:
בְּרוּכָה אַתְּ יהוה, בּוֹרֵאת הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדַּשְׁתְּ אֹתָנוּ וְצִוִּית עָלֵינוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת (וְ)יוֹם טוֹב.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַיִךְ, בּוֹרֵאת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁתִּתְּנִי לָנוּ וּלְכָל בְּרוּאַיִךְ חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים,
וְהַשְׁכִּינִי נָא שְׁכִינָתֵךְ בֵּינֵינוּ, וְהַרְעִיפִי עָלֵינוּ שָׁלוֹם וּבְרָכָה,
וְנָאִיר אֶת עוֹלָמֵךְ בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים.
אִמֵּנוּ, מְקוֹר הַחַיִּים, בְּאוֹרֵךְ נִרְאֶה אוֹר. וְנֹאמַר אָמֵן. (הרבה גילה קן)
יִהְיוּ הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אוֹת בְּרָכָה בְּשַׁבָּת קָדְשְׁךָ, וּמְקוֹר תִּקְוָה וְעֹז לָנוּ וּלְכָל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. הָשֵׁב שָׁלוֹם לְנַפְשֵׁנוּ וּלְאַרְצֵנוּ וְאֶל תִּזְנְחֵנוּ לְרָעָה; וַהֲפֹךְ לָנוּ יוֹם שַׁבָּת זֶה וְהַיָּמִים הַבָּאִים לְאַחֲרָיו לְ"יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה, לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים" (מתוך ברכת המזון לשבת) וְנֹאמַר אָמֵן.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יהוה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ, שְֶתַּעֲזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּתְזַכֵּנוּ לְקַבֵּל שַׁבָּת קֹדֶשׁ בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה גְּדוֹלָה, בְּגִילָה רִנָּה דִּיצָה וְחֶדְוָה. וְתִשְׁמְרֵנוּ וְתַצִּילֵנוּ, שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה עַל לִבֵּנוּ עַצְבוּת וְלֹא יָגוֹן וַאֲנָחָה, וְלֹא דְּאָגָה בְּיוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ, רַק נִזְכֶּה לִשְׂמֹחַ בְּיוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ בְּכָל לְבָבֵנוּ וּבְכָל נַפְשֵׁנוּ וּבְכָל מְאֹדֵנוּ, בְּשִׂמְחָה כָּרָאוּי לִשְׂמֹחַ בְּיוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ. וְשֶׁתִּתְעוֹרֵר עֹז וְחֶדְוָה וְשִׂמְחָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל בְּנֵי בֵיתֵנוּ. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן (עפ"י ליקוטי מוהר"ן – רבי נחמן מברסלב)
בָּרוּךְ בֹּאֵךְ, שַׁבָּת, בֹּאֵךְ בְּרֹךְ.
הָבִיאִי נָא עִמָּךְ אֶת הַמַּרְגּוֹעַ, אֶת הַשַּׁלְוָה,
שֶׁלְּאַחַר שָׁבוּעַ רַב פָּנִים שֶׁל הֲמֻלַּת עָמָל,
אֶת הֶחָלָל, שֶׁבְּתוֹכוֹ אֶפְשָׁר לִרְקֹם
אֵינְסוֹף שֶׁל חֲלוֹמוֹת, בְּיַחַד וּלְבַד,
אֵת שְׁעַת הַמְּחִילוֹת שֶׁבָּהּ נוּכַל
לִשְׁמֹעַ אֶת פְּעִימוֹת לִבּוֹ שֶׁל הַזּוּלַת.
שַׁבָּת, בָּרוּךְ בֹּאֵךְ, בָּרוּךְ בֹּאֵךְ, בָּרוּךְ נֵרֵךְ.
(שמרת – מתוך מעין הברכות, הוצאת שיטים – מכון החגים הקיבוצי)