על פלא הדיבור

פרשת חוקת מלווה את המשך קורותיהם של עם ישראל בנדודיו במדבר לקראת כניסתם לַארץ המובטחת. הפרשה מספרת על מותם של מרים ואהרון אחי משה, על המפגש הקשה עם השכנים העתידיים – העם האדומי, הכנעני, האמורי, המואבי, ועל המשך תלונותיו של העם.

25/06/2008
הרב ישי רון

בנוסף מספרת לנו הפרשה על שלושה עניינים פלאיים: על אפר פרה אדומה שמטהר את הטמאים, על סלע שאמור להפיק מים כשמדברים אליו, ועל נחש נחושת המחַייה את מי שמסתכל עליו.

מה משמעות התופעות המסתוריות הללו? גם חכמי המִשְנה תהו על פשר הדברים. שואלת המִשנה: "וכִי נָחַש ממִית או נחש מחַיה?!" וניתן להוסיף ולשאול: וכי מדיבור יכולים להפיק מים?! וכי אפר פרה אדומה מטהר?!

כבר חז"ל הבינו את מה שלנו מובן מאליו בעולמנו המודרני – אין קסמים בעולם. מילים, מבטים, לחשים, קללות וברכות הם כשלעצמם אינם משנים את המציאות החיצונית. אין מחלה נרפאת בהבל פה. וכך אומרים חז"ל:

"וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים ואם לאו היו נימוקים."[משנה ראש-השנה פ"ג מ"ח]

אנחנו, בני האדם, החוליה היחידה בעולם שמחברת בין העולם הרוחני לעולם הפיזיקאלי. המילים, המבטים והלחשים, הברכות והקללות, התפילות משפיעות עלינו – להרגיש, לחשוב לעשות מעשים בעולם הפיזיקאלי.

בפרשה מסופר שמשה לא האמין בכוחן של מילים לגרום לסלע להפיק מים ועל כן הכה בסלע במקום לדבר אליו כמצוות האל. ואם נאמר: משולים המים לחיים, והסלע משל הוא לעם ישראל, כי אז נאמר כי משה לא האמין שדיבורים יכולים לשנות את אופיו הרע של עם ישראל. על העדר אמונתו נענש משה.

הקשר בין מילים למעשים מתחדד בסיפור הקשה שמובא בהפטרה של פרשת השבוע- סיפור יפתח הגלעדי אשר נדר כי אם ינצח במלחמה הוא יעלה לעולה את הראשון שיֵצא מִפֶּתַח ביתו. יפתח ניצח במלחמה ושב לביתו, ולקראתו יצאה בִּתו בתופים ובמחולות…

המילים, התפילות הברכות והקללות יכולות להרוג ויכולות להחיות. הכל תלוי בכוונתנו ובמעשנו.

האירועים המסופרים בפרשתנו מלמדים אותנו על פלא הדיבור, פלא האמונה, והכוח הפנימי הטמון בה לעצב את חיינו. ואולי כאן גם טמונה משמעות התפילה שאנו מתפללים. התפילה איננה עומדת לעצמה, בחינת מילים שיש לומר (כשיטתו של פרופ' לייבוביץ') אלא נועדה לגרום לתזוזה כלשהי בנשמתנו, שינוי ברוח שמוביל לעשייה פנימית וחיצונית.

אם נאמין נוכל,

שבת שלום,

דילוג לתוכן