אותן ברכות וקללות יהיו, למעשה, שכר ועונש על התנהגותם ויקבעו בהתאם לדבקותם במצוות, בחוקים ובמשפטים שנתן להם ה' יחד עם נתינת הארץ. "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה" (דברים כ"ו: א').
מפתח הדברים אנו מבינים, שאין הבטחה חד משמעית לתת את ארץ ישראל לעם, אלא היא ניתנת על תנאי – בתנאי שעם ישראל ינהג בדרך הראויה. לכן נוצרת שותפות של עשייה בין אלוהים לאדם. יחסי הגומלין האלה מתבטאים בשפת התורה:
"ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש. ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה' והנחתו לפני ה' אלהיך והשתחוית לפני ה' אלהיך. ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך". (כ"ו :ט-יא)
ה' מביא את עם ישראל לארץ, ובני ישראל מביאים לו ביכורים כהבעת תודה וכעדות לברית המבוססת על צדק ומשפט. אין מקום לשאננות. אנו מצווים לקיים מצוות כמו הבאת הביכורים, כדי להזכיר לנו שהאדם נברא בצלם אלוהים ולכן עלינו לחקות את תכונות האופי של אלוהים. כדי שהענין לא יישאר בתאוריה בלבד, דברים אלו באים לביטוי ברשימת הברכות והקללות בפרשתנו. אחת הקללות מבוססות על מצוה שנזכרת בספר ויקרא, פרשת קדושים: "לא תקלל חרש ולפני עיור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני ה'" (י"ט: י"ד).
כאן אנו מבינים שהאיסור איננו רק לגבי מכשול פיסי, אלא אין לרמות אדם חלש, אדם שאינו מסוגל להתבונן ולהבין את המצב בו הוא נתון; אין לנצל אדם או להטעות אותו מפני שאינו רואה את האור השכלי, הנפשי, או הרגשי. התזכורת לירא את אלוהים מיועדת לאותו אדם החושב שיוכל להסתיר את רוע מעשיו ולא להיענש על פי חוק. העיוור לא יכול לראות או לדעת מי גורם לו ליפול או להיכשל. החתימה "אני ה'" באה להגיד לנו שה', כקדוש, פועל בדרכים של צדק ומשפט, ועלינו, בני אדם, לשאוף לפעול על פי אותם ערכים. איך יצליח בשר ודם במשימה הגדולה? על ידי שמירה על מצוותיו, משפטיו וחוקותיו. העניין כאן איננו בפולחן אלא בתחום החברתי-מוסרי.
וכאן, בפרשתנו אנו קוראים משהו דומה: "ארור משגה עיור בדרך ואמר כל העם אמן" (כ"ז: י"ח). בביאורו של הרב שמשון רפאל הירש לפסוק זה נאמר שאין ברכה לאדם הנראה כלפי חוץ כאדם ישר, אך בפועל אינו מהסס לפגוע בזכויות שכנו כדי לקדם את עצמו; אותו אדם הדואג, כביכול, לשכניו ייחשף בפני אנשים פיקחים וחכמים כגורם עוול לאנשים ה"עוורים" למצבם האמיתי.
לא כל אחד אוהב לקבל כי מהלך חייו מותנה בהתנהגותו, אך על פי הפרשה תלויים הטוב והרע בהתנהגותנו, בדבקותנו למצוות. בטקס הפומבי שהתקיים עם הכניסה לארץ המובטחת, חייבות שתי הקבוצות לאשר את אמירות הקבוצה הנגדית במילה "אמן". מילה קטנה זו מעבירה את המסר ששמענו ואישרנו את הברכות והקללות, וקיבלנו על עצמנו במודעות מלאה את השלכות מעשינו. כך מתפתח המצפון שלנו, במודעות לפני האלוהים, ורק כך עם ישראל יצליח להימנע ממעשים המביאים לניצול החלשים בחברה; אחרת אנו עלולים להשגות אדם כאילו איש לא ראה את מעשינו.
***
היום אנו עדים למצבים רבים בהם משגים את ה"עיוור". לפני כחודש תרמו רבנים ומנהיגים נלהבים להכשלתם של יהודים תושבי עזה. בלהט סינוורו את צאן-מרעיתם בהבטחות לנסים שיעבירו את "רוע הגזרה" של ההתנתקות, ורבים האמינו שיישארו בבתיהם. כתוצאה מכך, משפחות רבות לא דאגו לימים שאחרי. אמנם "מנהיגים" אלה לא פעלו בסתר, אך ניצלו את חולשתה של אלה שרצו להאמין בכל מאודם שלא יבוא הקץ על נוכחות יהודית בגוש קטיף.
במשך כל שנות קיום המדינה, החוק בענייני חופש הדת יוצר אפליה קשה שכן רק רבנים אורתודוקסים מועסקים כרבני יישוב. המדיניות הנותנת זכות בלעדית לממסד הרבני לנהל את חיי היהדות נובעת מעמדת רבנים שמשגה את האזרח הממוצע , שמביאה אותו לעיוורון בתחום. רוב אזרחי מדינת ישראל אינם יודעים כי בארצות שמעבר לים, בעולם המערבי, היהדות הליברלית היא המובילה; אותו עיוורון מביא אותם לחשוב שהמפתח הבלעדי לשאלה 'איך להיות יהודי?' הוא בידי הממסד האורתודוקסי.
מצפוננו לא מרשה לנו לתמוך עוד בעיוורון העם או לתמוך במנהיגות הממשיכה בדרך זו במשך שנים רבות. לכן יש לעתור לבג"ץ כדי לקבל תקן לרב ליברלי כרב יישוב. בעזרת המרכז לפלורליזם יהודי, אני עותרת יחד עם קהילתי , קהילת "ברכת שלום", ועם ישובי המועצה האזורית גזר, לשנות את מדיניות משרד ראש הממשלה ולאפשר לרבנים הליברלים, הרפורמים והקונסרבטיבים, לאייש את תפקיד רב הישוב בו מסופקים שרותי הדת על ידי הרב/רבה המתגוררים ביישוב זה.
המאבק לא יהיה קל אך עלינו להפוך את הקללות לברכות, ולהישאר שותפיו של אלוהים ביצירת חברה מתוקנת בארץ קודשנו.