ערבו של יום כיפור. מתפילת כל נדרי לפנינו עשרים וחמש שעות של יום הדין הגדול, המסכם את מעשינו בשנה שעברה ואמור להכין אותנו רוחנית לשנה הבאה.
המדרש מלמד: "אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים, ואחד של רשעים גמורים, ואחד של בינונים. צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינונים תלויין ועומדים מראש השנה עד יום הכפורים זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה" (ילקוט שמעוני תהילים ס"ט).
בשנים הרבות בהן שימשתי כרב קהילה נשאלתי לא אחת על-ידי חברי קהילתי ואורחים אם אני באמת מאמין שהקב"ה מחזיק לידו את שלושת הספרים הללו. בדרך כלל נטיתי לפתור את השואלים בסוג של הומור רבני, כאשר עניתי שבעידן הממוחשב שבו אנו נמצאים אני סבור שלאלוהים יש כבר מחשב ולכל אחת מהקטגוריות: רשעים, צדיקים ובינוניים יש תיקיה נפרדת. אבל לאמר את האמת אני סבור שהמדרש, גם אם היה טוב לזמנו ולציבור נאיבי, בוודאי חסר כל משמעות בימינו.
בכל זאת אני מבקש לדבר על ספרים:
כאשר אנו מדברים על תהליכי שינוי אשר מביאים אותנו לידי החלטות אופרטיביות ולשינוי אורחות חיינו אנו יכולים להצביע על גורמים שונים אשר מסוגלים להביא לידי שינוי. הכרתי אנשים אשר עברו תהליכים כאלה בעקבות מפגש עם אדם מיוחד שהשפיע עליהם. פגשתי אנשים אשר אירוע, או שרשרת של אירועים, הביאו אותם לידי שינוי מוחלט בפילוסופיה של חייהם. שמעתי על אנשים אשר בעקבות חוויות שעברו שינו חלקים כאלו ואחרים מאורחות חייהם. אפילו ידוע לי על אנשים אשר בעקבות קריאת ספר, או ספרים, קבלו עליהם דרך חיים חדשה. גם אני שייך לסוג האחרון, לאלו שהושפעו מקריאה, ואני מבקש לדבר כאן על מה שהשפיע עלי והביא אותי, בסיכומו של דבר, לאן שהביא.
אני רוצה לסייג מיד בהתחלה: נא לא לצפות כי אדבר על ספרי פילוסופיה גבוהה, גם לא על כרכים גדולים וכבדים כמו כרכי התלמוד, משנה תורה לרמב"ם או השולחן ערוך של רבי יוסף קארו. דווקא ספרים קטנים, בלי מטען פילוסופי כבד למראית עין, היו הספרים שהשפיעו עלי ועליהם אני מבקש לדבר.
הספר הראשון, במקרה זה סדרת הספרים, היא כל כתבי שלום עליכם. תאמרו משונה, תאמרו משעשע. אבל שלום עליכם מתאר עולם שנעלם כמעט לחלוטין ואל העולם הזה אני מתגעגע. אבי ואמי ז"ל היו שרידי אש פליטי שואה, גדלתי ללא סבא וסבתא, כמעט ללא משפחה מורחבת. על היהדות ההולנדית- גרמנית אין ספרים לבני נוער, לכן סיפורי שלום עליכם שימשו בעבורי חיבור לעולם של משפחה שלא הכרתי. קראתי את הסדרה הזאת עשרות פעמים. הייתי מסוגל לשוב ולצחוק עם סיפורי טוביה החולב ומנחם מנדל שהיו לו הרבה פרנסות והיה עני כל חייו, שמחתי ובכיתי עם מוטל בין פייסי החזן, אבל הכי התחברתי לכרך שעסק בחגי ישראל, דווקא מהצד האנושי שלהם, מהדרך בה חגגו את החגים האנשים הפשוטים. לא טכסטים גבוהים ומסובכים, אלא דווקא יחסים בין אדם לחברו אשר מוליכים ליחסים טבעיים בין אדם למקום. במחזור הסיפורים הנהדרים על ההכנה ליום הכיפורים של האנשים הכי קשים והכי רגזנים בעיירה מצאתי את התשובה ליום הכיפורים שלי. הסיכום של כל הסיפורים הקצרים האלו היה משפט פשוט שהקצב, מוכר הדגים, המלמד, בעל העגלה, שואב המים, שמש בית הכנסת ועוד, אומרים לאותם אנשים שפגעו בהם במהלך השנה שחלפה:
"יום טוב עליכם! שמא הטחתי דברים נגדכם ופגעתי בכבודכם בביטוי שפתים, הריני בא לרצות את פניכם ולברך אתכם בחתימה טובה. משיבים לו ואומרים: גם אתם, הקב"ה יסלח לך ולנו ולכל ישראל. מזמינים אותו לשבת ומכבדים אותו בעוגת דבש, כדת היום".
בעברית יותר פשוטה אנו לומדים מסיפורים אלו כי דברים שבין אדם לחברו הם בעצם העיקר ביום הכפורים. אף אחד מבין גיבורי הסיפורים הללו לא דיבר על תפילת הוידוי, או על תפילת 'על חטא'. כל הפיוטים הארוכים, ובמחזור האשכנזי של אירופה, "מחזור רבא", היו הרבה יותר פיוטים ממה שאנו מוצאים היום במחזור "רינת ישראל", לא היו ממש גורם בחוויית יום הכפורים שלהם משום שבין כה וכה לא הבינו את השפה. מה שהיה חשוב בעיניהם היו היחסים בין אדם לחברו. עלי השפיע הדבר בצורה חזקה ביותר ולכן הגעתי לאן שהגעתי.
הספר השני עליו אני מבקש לדבר הוא ספרו של ירוסלב האשק "החייל האמיץ שווייק". בכתבה שהופיעה לפני כמה שנים ועסקה בדמותם של מנהיגי המחאה האזרחית, מחאת הקוטג' כפי שנהגו לקרוא לה, אחת השאלות שנשאלו המרואיינים הייתה: איזה ספר את/אתה מחזיק בימים אילו בתיק שלך. אחד הסטודנטים אמר כי בתרמילו נמצא הספר הזה ומדמותו של שווייק ומעשיו הוא למד איך להתמודד עם השלטון, עם הכוח של הבירוקרטיה, עם אנשי שלטון שאינם מסוגלים לחשוב מחוץ לקופסה או מחוץ לכללים של ספר התקציב. אני התרשמתי במיוחד מפרק בספר שנקרא: "שווייק מלווה את הכומר למיסה בשדה". הפרק מספר על הכומר פון כ"ץ היוצא לערוך מיסה לחיילים לפני צאתם לחזית. הכומר פון כ"ץ הוא כמובן יהודי מומר שהפך לכומר קתולי. הוא רחוק מהדת כרחוק מזרח ממערב, אבל להיות כומר היה טוב יותר ובטוח יותר מאשר להיות קצין בחזית. בתחילת הפרק אנו קוראים: "מאז ומקדם נהגו בני אדם להכשיר את ההרג האנושי בשם אלוהים או קדושים מכל מין שבדו מלבם. כמרים היו משמשים כסרסורים לדבר קדושה, ואפילו פושע לא עבר מן העולם ללא סיועם….הכמרים הצבאיים של כל הצבאות השונים ערכו את המיסה לניצחונם של אלה שסיפקו להם את פרנסתם." לשונו המושחזת של ירוסלב האשק, שהיה כמובן אתיאיסט, דווקא קרבה אותי ליהדות, אבל כמובן לא יהדות כוחנית, אלא דווקא יהדות חסרת כוח הנשענת על רצונו האישי של האדם, על בחירתו-החלטתו-הכרעתו של הפרט לחיות את חייו הדתיים כפי שהוא מבקש, ולא כפי שמישהו יכפה עליו. החייל האמיץ שווייק לימד אותי מהו כוח הבחירה ללכת בדרך, כיצד אני מחליט את החלטותיי ובמה עלי להתחשב, או לא להתחשב, כאשר אני חי את חיי.
הספר השלישי, "ספר המצוות הקטן", מאת החפץ חיים, קטן עוד יותר, קטן אפילו מספר כיס. אבל כשהתוודעתי אליו, אחרי שסיפורי שלום עליכם כבר היו חלק מחיי, אחרי שסיפור חייו של שווייק הפך כמעט לספר הפילוסופיה של חיי, בא הספר השלישי והשלים לי את הטרילוגיה ועזר לי לגבש הלכתית את היהודי שרציתי להיות. כאשר המשכתי ונחשפתי לעולם הלימוד היהודי שמעתי לא אחת אמירות כמו: "אני…אני נמצא עמוק בעולם היהדות, אני מקיים את כל תרי"ג המצוות". ומה אני ידעתי על העולם הזה? כל שיכולתי היה להביט באנשים אלו בהערצה ולקבל את דבריהם כאמת. עד שיום אחד נתקלתי באיזה יריד ספרים ב"ספר המצוות הקטן" שהגדיר עבורי מחדש את עולם קיום המצוות. זהו ספרו של הרב ישראל מאיר הכהן מראדין שנולד ב- 1838 ונפטר בשנת 1933. הרב ישראל מאיר הכהן הוא מחברו של הפירוש העכשווי ביותר לשולחן ערוך, פירוש הנקרא "משנה ברורה", ושל ספר שעניינו איך ראוי לאדם לדבר ועל מה לדבר, "ספר שמירת הלשון", שהמוטו שלו לקוח מתהילים: "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". ספר זה נתן לרב הכהן את השם "החפץ חיים". לשיטתו של החפץ חיים אפשר היום לקיים שבעים ושבע מצוות עשה, מאה תשעים וארבע מצוות לא תעשה ועשרים ושש מצוות הקשורות בארץ ישראל. סה"כ מאתים תשעים ושבע מצוות, מתוך שש מאות ושלוש עשרה שהם התרי"ג הידוע. כלומר – אפילו לא חצי. אם נבדוק ברשימה זו היום ניווכח שנוכל להפחית עוד כששים מצוות שלא ניתן לקיים אותן בימינו, ואם כך אנו מסוגלים לקיים היום קצת יותר משליש ממצוות היהדות. כך הבנתי ולמדתי כי רעיון התחדשות והשתנות ההלכה איננו רק חלק מעולמה של היהדות המודרנית, אלא זהו מכניזם יהודי הפועל לכל הכיוונים ומאפשר להלכה להשתנות. המעשה הזה, כתיבת ספר המצוות הקטן, הוכיח לי כי כל יהדות היא רצויה ואמיתית.
שלושה ספרים: אחד המחבר אותי אל עולמה החברתי של היהדות. אחד המלמד אותי איך להביט על העולם ולבחור את דרכי בתוכו, ואחד המלמד אותי כי יהדות עכשווית היא יהדות של "סופרמרקט" ובה אני רשאי לעבור בין המדפים עם העגלה שלי ולהוריד אליה את כל מה שאני זקוק לו כדי לחיות את חיי.
ואם אני חוזר לספרים שהזכרתי בתחילת דברי, ספרים אליהם אנחנו מתייחסים כדי לברך אחד את השני בברכת כתיבה וחתימה טובה, אומר שאינני בטוח שהספרים הללו ממשיים, אבל הספרים שאני מחזיק איתי ואתם אני מוצא את דרכי בעולמי היהודי, הספרים הללו מאד אמיתיים.
שנה טובה לכולנו והלוואי וכל התקוות והחלומות שאנו תולים בשנה החדשה גם יתגשמו.
שנה טובה וחתימה טובה