וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃ וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃ וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק ל–ה֙' לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ ה' וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃ (בראשית כה, 21-19)
***
השבוע ראיתי סרט נוגע ללב בשם- ג'וי, סיפור הולדת ההפריה החוץ גופית (Joy- the birth of IVF), המספר על המסע המדעי, הערכי והחברתי של הוגי הרעיון המשוגע שניתן להפרות ביצית וזרע מחוץ לגוף האישה.
כאשר ההליך עוד היה בשלבי הניסוי, שלושת המדענים- המנתח פטריק סטפטו, הביולוג רוברט אדוורדס והאחות ומנהלת הניסוי ג'ין פורדי קיבלו מכתבי נאצה, איומים וחרמות מצד הכנסייה.
ברגע דרמטי בסרט, אימה של ג'ין פורדי טוענת כנגדה שהיא לוקחת את תפקידו של אלוהים. ג'ין שואלת אותה מה נשים עקרות אמורות לעשות, כאשר כל רצונן הוא הבאת ילד לעולם ואמה עונה לה בציטוט מפרשת השבוע: וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽ–ה' לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ ה' וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃
כלומר, זה בידי אלוהים ורק התפילה תעזור.
כמה טוב ששלושת המדענים הללו לא הקשיבו לקול הזה ובזכותם מעל לשנים עשר מיליון ילדים וילדות נולדו מאז לידתה של לואיז ג'וי בראון בשנת 1978, התינוקת הראשונה שנולדה בזכות המצאה רפואית מדהימה זו.
אך מה בכל זאת התפקיד של התפילה ברגעי קושי ומשבר?
האם אנחנו מתפללים ומתפללות כדי שאלוהים ישנה את רוע הגזירה? האם לאלוהים יש בכלל את הכוח הזה?
או האם אנחנו מתפללות ומתפללים מסיבות אחרות לחלוטין?
מעניין שהכתוב מתאר את תפילתו של יצחק אך פשט המקרא לא מתאר את תפילתה של רבקה. אף על פי כן, מפרשים רבים דאגו לציין שזוהי תפילה משותפת:
"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו"– מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן ואומר: רבש"ע, כל בנים שאתה נותן לי יהיו מן הצדקת הזו. אף היא אמרה כן כל בנים שאת עתיד ליתן לי יהיו מן הצדיק הזה…
(בראשית רבה ס"ג ה, פרשת תולדות)
ובכלל יצחק ורבקה הם אחד הזוגות הנאמנים בתורה ויצחק הוא האב המונוגאמי היחידי, שונה מאביו ומבנו. רבקה היא אהבתו הגדולה, מי שמנחמת אותו לאחר מות אמו.
נדמה לי שלתפילה תפקיד חשוב בקרבה בין בני הזוג. הקרבה והתמיכה זה בזו היא זו שמאפשרת לרבקה להיכנס להריון המיוחל.
אפשר לראות פה תפקיד חשוב מאוד של התפילה- הזדהות, אכפתיות, חיבה, דאגה. מרחב בטוח לבטא את רגשות התסכול, האשמה והכעס סביב אי הכניסה להריון המיוחל. זוהי תפילה זוגית, לא רק תפילת יחיד של יצחק.
קטעי שירה ומדרש נוספים מדגישים את התפילה המשותפת כחלק מהותי מהזוגיות המיוחדת של יצחק ורבקה ומהמעבר מעקרות להורות:
כַּעֲתִירַת יִצְחָק וְרִבְקָה
זֶה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ וְזוֹ לְנֹכַח אִישָׁהּ
שְׁטוּחִים לְעֻמָּתָם בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה
וְעוֹתְרִים כְּאֶחָד אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה
עַד הָפְכָה הָעֲתִירָה לַחֲתִירָה מַתִּירָה
וְשָׁבְרָה מְחִצּוֹת וְעָקְרָה הָעֲקָרָה
וַעֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁהּ. (מחלקי המים)
התפילה המשותפת מביאה שלום לעולם. כך במדרש מודרני:
מדרשי רבקה/ חגית רפל
"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה הוא"
זה עומד בזווית זו ומתפלל, וזו עומדת בזווית זו ומתפללת, ולא נענו כי מפורדות תפילתם ואינה נובעת ממעין אחד. ראה הקב"ה בצערם ופקח את עיניהם. נתייצבו יצחק ורבקה זה מול זה, זה לנוכח אשתו וזו לנוכח אישהּ, הסירו צעיפיהם ומחיצות לבבם וראו עין בעין. רבקה רואה את הדרו של יצחק, אך גם מומים שבו, שאין הוא חופר בארות כאברהם אביו אלא משמרן בלבד. ויצחק רואה את רעייתו, את יופייה ותום לבבה, אך גם מומים שבה, את סבל עקרותה וכאב מילים ששחין עליה הבריות: 'בת רשע ואחות רשע'…
קיימו וקיבלו עליהם לחיות באהבה, באחווה, בשלום וברעות עם מומים שבהם. ונגולו רחמיהם זו על זה וזה על זו. ויש אומרים: מאותו גם רחמים שאב יעקב תעצומותיו, לגול את האבן הגדולה מעל פי הבאר.
' ותהר רבקה'. (מתוך: "דרשוני: מדרשי נשים," הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב 2009)
היכולת לראות את הטוב ואת המומים שיש בכל אחד, היכולת שלהם להזדהות הדדית, התפילה המשותפת נתנה להם כוחות רבים. כמה חבל שלא יכלו לקבל את העזרה הרפואית שבני דורנו מקבלים כמובן מאליו.
אבל בעולם ללא פתרונות, הם מצאו נחמה זה בזו.
שבת שלום