מוקדש לנשים הזועקות, השותקות, הפועלות, המובילות, האורגות חוטי אור בחשיכה
בשבועות האחרונים, על סף שנה אזרחית חדשה ובימיה הראשונים, הייתי עדה לרצף של פרידות מנשים שהגיעו לגיל מופלג. מדובר היה בנשים שאפשר לתאר כ'דור המדינה': נשים שנולדו כאן או הגיעו לארץ בגיל צעיר, כאשר הוריהן עלו לארץ בשל החמרת תנאים בארץ הולדתן; נשים שהיו עדות למהלך המכונן של קום המדינה, שחוו את שנותיה הראשונות, נשים שלימדו את הוריהן את שפת האם, העברית, ולִמְדוּ את אחיהן הקטנים להיות 'צברים', נשים שמהלך חייהן ליווה את שנות המדינה הראשונות.
כך קרה שבמהלך ימים ספורים שמעתי שוב ושוב את האמירה: "סוף עידן".
הפרידות הללו השאירו באוויר תחושה עמוקה של "מה שהיה הוא לא מה שיהיה", ולעיתים אף הפציעה המחשבה שאנחנו "גמדים על כתפי ענקיות" – שהן קורצו מחומרים של חוסן, נחישות, מסירות ואהבת הארץ בעוצמה שאנחנו לא נגיע אליה.
תהיתי לעצמי: האם יש כאן נוסטלגיה מתעתעת, או שיש כאן מהלך עומק שעובר עלינו בימים האלה, בהם הקשר שלנו עִם הארץ ועִם הסיפור היהודי פוגש אותנו במלוא עוצמתו.
לצד המחשבה על ענקיות וגמדים, הזכרתי לעצמי שסופו של עידן מבשר גם תחילתו של עידן חדש.
באחד הפסוקים הראשונים בפרק א' בשמות מדובר באופן מפורש על מהלך חילופי הדורות: "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא". (שמות א', 6), ומיד בפסוק הבא: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד" (שם, 7)
סמיכות הדברים מתארת תנועה מפתיעה: מייד אחרי מות יוסף ואחיו וכל הדור ההוא – מתחיל פרץ לידה אדיר לבני ישראל, עד שפרעה, המלך החדש, מבחין בכך שהפכו לעַם: "וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ." (שם, 9)
נראה שמצרים משמשת בתפקיד האינקובטור של כושר הפריון הישראלי!
ההתפרצות הזו של ריבוי לא יכלה כנראה להתרחש בארץ כנען, שהחיים בה היו קשים ותובעניים, רצופים אי וודאות תזונתית ונדודים בעקבות מקורות המים.
בהמשך הפרשה מוזכר גם מותו של מלך מצרים, וגם זו הופכת לנקודת ציון משמעותית: "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם" (שמות ב', 23). הכתוב מתאר את ימיו של פרעה-מטיל-הגזירות כ"יָמִים רַבִּים", ביטוי שהמפרשים (הרמב"ן לדוגמה) מבארים שהיו ימים רבים לאו דווקא במניין, אלא משום הקושי: "לפי שהיו ימים של צער, קורא אותם רבים" (רמב"ן על המקום). מותו של פרעה מסמן נקודת מפנה, הנקודה שבה זעקת בני ישראל מפעילה את גלגלי הגאולה. המשמעות של מות פרעה היא שמשה אינו מסומן עוד כעבריין נמלט, וכך יכול לקבל עליו את השליחות המוטלת עליו במעמד הסנה, המתרחש – על-פי הכתוב – מיד לאחר מות פרעה.
גם כאן מוליך הרגע של חילופי הדורות לפרק חדש המבשר את הגאולה.
מה אפשר ללמוד מפרשת שמות על העידן החדש המפציע מתוך הפורענות שהביא פרעה על מצרים?הדבר הראשון בסיפורי פרשת שמות, המייחד אותם מסיפורי האבות מהם נפרדנו, הוא נוכחותן הבולטת של הנשים (פירוט על פועלן של הנשים בפרשת שמות, ראו: דליה מרקס, בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור, אתר התנועה הרפורמית). אחרי 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת', שכולו שמות בנים, השמות הראשונים המוזכרים בתחילת הפרשה הם שמותיהן של המיילדות העבריות שפרה ופועה, אליהן מצטרפות ארבע נשים נוספות: אישה משבט לוי ובתה, בת פרעה וציפורה. כל אחת בתורה מבטיחה את הצלתו של משה ומימוש שליחותו.
אפשר לומר על ששת הנשים הללו שהן הן המיילדות את הגאולה.
הנוכחות הנשית הזו בולטת במיוחד, כאמור, כאשר היא עטופה משני צִדֶּיהָ ברשימה של בנים: אלה היורדים מצריימה (שבגרסה בסיום חומש בראשית מפציעות בה באופן מסתורי שתיים: דינה בת יעקב ושרח בת אשר והן נספרות במניין השבעים נפש [בראשית מ"ו, 15, 18]) ומשפחות שבט לוי שנולדו במצרים.
העידן החדש שנולד בחומש שמות מתאפיין, אם כך, בנוכחות נשית במרחב הציבורי ובאפשרות להובלה והנהגה נשית!
במשבר העמוק אליו נקלענו מאז השבעה באוקטובר, נראה שנשים הולכות ותופסות מקום משמעותי בהנהגה והובלה במרחב הציבורי, העממי, זה הצומח מן הארץ. נשים ממלאות תפקיד חשוב כדוברות מטה החטופים, נשים עומדות מאחורי יוזמת העוגן למשפחות מילואים, נשים מובילות את המחאה של משמרת 101 ואמהות ללוחמים פועלות במסגרת המיזם אמא ערה.
עַם ישראל של שעבוד מצרים היה זקוק לנשים על מנת ליילד את הגאולה, ועַם ישראל של היום מצמיח נשים שיניעו את המהלך של שינוי והטבה, נשים שבפועלן מדגימות מנהיגות אחרת.
"דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת" אומר קהלת (א', 4), ותוהה רש"י בפירושו ל"וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת": "ומי הן המתקיימים?" ומשיב, בעקבות תהלים ומדרש תנחומא: "הענווים והנמוכים, המגיעים עצמן לארץ" (רש"י לקהלת א'). הנשים, המגיעות עצמן לארץ, המדברות מתוך הציבור ואליו, הנוהגות בענווה וביושרה, מתוך בחירה נחושה ועיקשת בחיים, הן אלה שיביאו את השינוי הנחוץ כאן כל-כך, הן אלה שיבשרו לידתה של מנהיגות חדשה, של דרך חדשה.
אם לחזור לנשים של 'דור המדינה' שמהן אנחנו נפרדים, הרי שחילופי הדורות הם הזדמנות לשינוי: הזדמנות לקחת מהדור הקודם את הטוב שבו – האהבה לארץ, ההודיה על קיומנו כאן, הדבקות בחיים, ומאידך: הזמנה לשנות ולהשתנות, להחליף יציבות ביצירתיות, להוסיף גמישות להמשכיות, לעודד ספונטניות לצד הליכה בתלם.
וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ (שמות ב', 12), נאמר במשה, ובמקום שאין איש – חפשו את האישה.
שבת שלום
מתוך: אתר בוגרי תל"י פרנקל ירושלים