ביום חמישי החמישה באוקטובר 2023 שלחתי למארגני ההפגנה השבועית נגד ההפיכה המשטרית את כותרות נאומי המתוכנן למוצאי שבת שמחת תורה בצומת עתלית, מעל כביש החוף. סיסמת התנועה הרפורמית בימי המאבק האלה היתה "בשם היהדות נגן על הדמוקרטיה" ואני הצעתי, מלבד תקיעה בשופר, קריאה הפוכה – "בשם הדמוקרטיה נגן על היהדות". ארצי שינתה את פניה, כמו שכולנו שרנו, והתחושה היתה שהיהדות משנה את פניה, חושפת ומגלה פנים של גזענות, לאומנות, מיזוגיניות, ביטול זכויות הפרט מול תביעות הכלל, ושלל הדברים האחרים הזכורים לנו, ולא לטובה, מאותם ימים. השבעה באוקטובר בא והנאום הזה, כמובן, מעולם לא נישא. המאבק על פני היהדות רק הלך והחריף, גם אם שכך לחודשים אחדים מיד לאחר האסון.
מהם פניה של היהדות הנשקפים אלינו מפרשת כי תצא? בקצה האחד, ממש בפתיחה אשר נתנה לפרשה את שמה, יהדות של מוסר גם במלחמה, ואיפוק וראיית האחר, כאן האחרת, בצרתה ובכאבה – "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ …. וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ…. לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ. (דברים כ"א, 14-10). גם זה קשה לנו היום, אבל ביחס למוסר המלחמה של הזמן והמקום בו נמסרו הדברים, יש כאן יהדות רכה וחומלת הרבה יותר מזו שמחכה לנו בקצה השני של הפרשה, ממש בסיומה – "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם… וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח". (שם, כ"ה, 17, 19).
כל מלחמה, גם המלחמה שאנו מצויים בה כבר מעל 11 חודשים, מקשיחה את הלב. על פסוק אחר בפרשתנו, "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע." (שם, כ"ג, 10) כותב הרמב"ן כך: "ונשמרת מכל דבר רע" – …. והנכון בעיני בעניין המצווה הזאת כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו. והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו, ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה. הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחֵמָה כצאת מחנה על אויב" (פירוש הרמב"ן על דברים כ"ג 10)
אפילו 'הישר בבני אדם – בטבעו יתלבש אכזריות וחֵמָה, כצאת מחנה על אויב.' כזאת היא המלחמה. עד כמה קל, ומֵקֵל, בעת 'צאת מחנה על אויב' להפוך גסים ואטומים לסבל ולכאב, לפחד ולחששות של החטופים וקרוביהם, של החיילים ובני משפחותיהם, של המפונים שאינם בביתם, וגם של הילדים, הזקנים והנשים בעזה. בחסות המלחמה בעזה ובצפון נעשות עוולות ומשתלחת האכזריות גם בשטחי יהודה ושומרון. בחסות המלחמה קל לה לנפש להישחת, למוּסָר להיות מושלך הצידה. אבל דווקא פרשתנו מביאה לנו מבט על חומרת ההשחתה הנפשית, הקשה יותר אפילו מחומרת ההשמדה הפיזית. (יש ויאמרו, בצדק, שבפרשה שיש בה 74 מצוות שונות, יותר מכל פרשה אחרת בתורה, אפשר למצוא הכול. ובכל זאת) הנה:
מדוע נאסר לנו כל קשר אם העמונים והמואבים, כמו שנאמר "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם….. לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם." (שם, שם, 4, 7) ואילו על המצרים והאדומים רק כך "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'." (שם, שם, 8)? הלא אלה וגם אלה הרעו לנו – " וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ" כתוב בפרשה הבאה (דברים כ"ו, 6) וכמובן "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א', 22)?
מדרש סִפְרִי על דברים כ"ג עונה ככה: "רבי שמעון אומר מִצרִים הם טִבעוּ את ישראל במים, ואֶדומים קדמו את ישראל בחרב – ולא אסרם הכתוב אלא עד שלשה דורות. עמונים ומואבים, מפני שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב איסור עולם. ללמדך שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו – שההורגו אין מוציאו אלא מן העולם הזה, והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא."
פרשנים תולים את חטאי בני ישראל בשטים בזנות ועבודה זרה: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן." (במדבר כ"ה, 2-1) – העצה שנתן בלעם לבלק, אחרי שלא הצליח לקלל את בני ישראל. "על ידי עצת בלעם" אומר רש"י על הפסוק הזה. ואכן על הפסוק בפרשתנו הוא כותב "עַל הָעֵצָה שֶׁיָּעֲצוּ אֶתְכֶם לְהַחֲטִיאֲכֶם" (רש"י על דברים כ"ג 5).
גם בלי להאמין בחיי עולם הבא לאדם הפרטי, דומני שהסכנה הגדולה העומדת לפתחנו היום יותר מסכנת הקיום הפיזית – שאין להקל בה ראש כלל – היא סכנת ההחטאה. ניצול קשיות הלב של ימי המלחמה לקידומה של יהדות אכזרית, כובשת, רצחנית, מקריבת הפרטים, חייהם וחירותם וזכויותיהם על מזבח 'נשמת האומה' – ואולי על מזבח 'נקמת האומה'. תקוות משיחיות שהיו חבויות או כבושות בלבבות מעטים זוכות לעדנה מחודשת – מיישוב עזה מחדש ועד הקמת בית המקדש.
אנחנו במאבק על פניה של היהדות. כמו בנאומי ההוא שתוכנן למוצאי שמחת תורה תשפ"ד, שגם בו הדגשתי את פועלו של ארגון 'קול רבני לזכויות אדם' שאני גאה להיות בין חבריו, גם עתה, וביתר שאת, עלינו לשאת את אורה של יהדות אחרת, חומלת, צודקת – זאת שפרשתנו מציירת במלים "לֹא תִתְעַמֵּר", "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם", "הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ", "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים", "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו", "לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן", "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה", ושלוש פעמים "לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה". [כשמחפשים, מוצאים…]
שנזכה לבשורות טובות, ושנשמור על פני היהדות גם בימי מלחמה.
שבת שלום