ברכות לרבה נועה המתחילה השבת לפעול כרבת קהילת "אמת ושלום" בנהריה. סבא של הרבה זולטן שלק היה מדור מייסדי הקהילה לפני כ– 60 שנה.
*******
לא קל או נעים לקרוא היום את פרשת עקב.
הרבה מלחמות יש בפרשת עקב, הרבה עליונות וזכותנו על הארץ.
גם אם אני מוכנה לקבל את הנרטיב, הסיפור או ההיסטוריה – שמכאן באנו ולכאן חזרנו – סיפור כיבוש הארץ הוא בכל זאת סיפור מורכב (אולי אפילו נעיז לקרוא לו בעייתי?) שבו עמים שחיו כאן נכבשו, נרצחו, הוגלו, וכל זאת בשם ה' צבאות המוליך אותנו במדבר ומביא אותנו אל הארץ הזו, לרשת אותה.
ביחד עם גדולתו של אלוהים, יש גם הרבה פחד ויראה – האם נצליח, האם נוכל, האם באפשרותנו לכבוש את הארץ. ויחד עם זאת גם חשש הפוך – שאם נצליח ונוכל – נחשוב ש: כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה (דברים ח' י17)
אחד מאותם ציווים רבים המופיעים בפרשה, די בתחילתה נאמר : וְאָכַלְתָּ֣ אֶת־כׇּל־הָֽעַמִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר ה' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ לֹא־תָח֥וֹס עֵֽינְךָ֖ עֲלֵיהֶ֑ם וְלֹ֤א תַעֲבֹד֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי־מוֹקֵ֥שׁ ה֖וּא לָֽךְ׃ (דברים ז' 16)
פרשני המקרא מפרשים את המילה וְאָכַלְתָּ֣ במובן של כיליון, שכמו שאדם רעב מכלה את כל האוכל שלו מרעב, כל עלינו לכלות את כל העמים. כבר אמרתי שלא קל ולא נעים?
ובכל זאת, כבר בתלמוד מופיעה לנו נקודת אור קטנה – דְּאָמַר רַב הוּנָא: מִנַּיִן לְגֶזֶל הַגּוֹי שֶׁהוּא אָסוּר? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָכַלְתָּ אֶת כׇּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ״ – בִּזְמַן שֶׁהֵן מְסוּרִים בְּיָדְךָ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁאֵינָם מְסוּרִין בְּיָדְךָ. (בבא קמא קי"ג ע"ב)
ראשית בלי קשר לפרשתנו הקשה, תמיד טוב לזכור ולהזכיר שגזל הגוי הוא אסור.
רב הונא ממשיך ומפריד ומבדיל בין המציאות של כיבוש הארץ (שחשוב לזכור שבפרשתנו הוא עוד עתידי – בני ישראל עוד במדבר) שבה הקב"ה הוא המביא והמוליך והנלחם לפנינו, לבין מציאות שבה אותם העמים לא מסורים בידינו.
אפשר לפרש את האמירה הזו לשני כיוונים. האחד – הפרדה בין ימים ותקופות שבהם אנחנו חזקים והם נתונים בידינו לבין תקופות שבהם אנחנו חלשים ולכן אין לנו אפשרות לנצח. השני – כמו שכתבתי מקודם – הפרדה בין אותה תקופה ספציפי של הכניסה לארץ אחרי הנדודים במדבר לבין כל מציאות אחרת.
אם נחשוב על סיפור כיבוש הארץ כעל אירוע מסוים, רגע אחד (שאולי) התקיים בהיסטוריה שלנו, ולא על ציווי שחוזר ונשנה כל פעם שבו מגיע רגע של מאבק עם העמים היושבים כאן, יהיה לנו קצת יותר קל להתמודד עם הסיפור. זו אינה מצווה שיש לקיים אותה תמיד. זו מצווה שהייתה נכונה לזמנה ולמקומה.
המאבקים שלנו לא הסתיימו, אבל בכוחנו לסיים אותם בצורות שונות. כיבוש הארץ בימי יהושע הסתיים מזמן. אנחנו במציאות אחרת, בעולם אחר, ובתקווה ליצירת מציאות אחרת.
לקראת סופה של הפרשה (פרק י' 19) וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
הזיכרון ההיסטורי של היותנו גרים, והחלשים בחברה אינו משתנה. הלוואי ונזכור איך ראוי לחיות.
שבת שלום