ארבע הפטרות מתחרות על תשומת-הלב שלנו השבת.
לכתחילה, יש את ההפטרות של פרשות השבוע. קריאת התורה השבת היא של שתי פרשות מחוברות (ואם נהוגה בקהילה קריאה של שליש פרשה, זהו שליש מתוך שתי הפרשות יחד). בשתי פרשות אלו יש עיסוק רב בנושא הצרעת, אותה מחלת עור שאיננה המחלה שנקראת בשם זה כבר דורות רבים. מתוך כך, ההפטרות לפרשות אלו הן סיפורים, שניהם מספר מלכים ב', על אנשים החולים בצרעת, התמודדתם עם המחלה ולא פחות מכך – התמודדות עם המצב החברתי שהחולי מביא אל החולה ואל הסובבים אותו/ה. בהפטרת תזריע, מלכים ב' פרקים ד'-ה', החולה הוא נעמן, שר צבא ארם, והוא מבקש את עזרת מלך ישראל ומקבל סיוע מהנביא אלישע. בהפטרת פרשת מצורע, מלכים ב' פרק ז', המצורעים הם ארבעה אנשים אשר נזרקים אל מחוץ לעיר הנתונה במלחמה עם ארם. דווקא היותם מנודים מאפשרת להם לראות מה קורה מחוץ לעיר, לגלות את בריחת מחנה ארם, ולקבל את ההכרעה המוסרית להביא את הבשורה הטובה אל העיר שדחתה אותם ולהציל את יושביה.
אבל לא את ההפטרה הזו יקראו השבת בבתי-הכנסת.
השבת הזו היא גם ראש-חודש, וכאשר ראש החודש חל בשבת נקראת הפטרה מיוחדת מן הנביא ישעיהו פרק ס"ו. זהו הפרק החותם את נבואותיו של ישעיהו, ועיקרו הוא נבואה על אחרית הימים, קיבוץ גלויות, תיקון חברתי, השבת הכבוד הלאומי והנאמנות האמונית והמוסרית של העם. הקריאה מסתיימת בפסוק (חזרה על הפסוק הקודם לאחרון בפרק) המחבר בין שבת לראש-חודש ובין שניהם לאמונה אוניברסלית – וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה' (ישעיה ס"ו כ"ג).
בבתי-כנסת רבים יקראו את ההפטרה הזו השבת, אבל בקהילות של תנועתנו נקרא הפטרה אחרת.
השבת הזו היא גם השבת הניצבת באמצע הדרך שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובין יום הזיכרון לחללי כוחות הבטחון ופעולות האיבה ויום העצמאות של מדינת ישראל – שבת תקומה. וכדרך המסורת היהודית ארוכת הדורות להעניק משמעות ולהדגיש את חשיבותם של זמנים ומועדים באמצעות קריאות מיוחדות מן התורה ומן הנביאים, נקרא השבת הפטרה המייחדת את הימים הללו ומביעה את מעמדם בעינינו.
כדרכם של חידושים, וכדרכו העקרונית של הזרם הרפורמי, לא נקבעו מסמרות ואין פרק אחד מן הנביאים שהוא ההפטרה האחת לשבת זו. יש קהילות שיקראו כהפטרה את "עוד היום בנוב לעמוד", ישעיהו י', 32 – י"ב, 6, שזו הקריאה שנהוגה בבתי-כנסת רבים ביום העצמאות עצמו; יש שיקראו בספר זכריה פרק ד' את הפסוקים המתארים את המנורה בבית המקדש מעוטרת בענפי עץ הזית, התיאור שהיה השראה לעיצוב סמל מדינת ישראל; ויש שיקראו את פסוקי הנחמה, ישעיהו פרק ס', אשר מהווים גם את הפטרת הנחמה של פרשת כי-תבוא.
מטרתה של קריאת ההפטרה, בכל שבת שהיא, היא להאיר באור נוסף, במבט רחב ועל-זמני, את דברי התורה, את מקומנו בלוח השנה ואת ימינו אנו והמתרחש בהם. הנביאים, בתפיסה העצמית שלהם את שליחותם, ראו את עצמם נאמנים לתורה, לעם ישראל שהוא עמם וביתם, ולהתקדמות עקבית אל עבר תיקון חברתי וגאולה לאומית. מתוך הנאמנויות הללו השלובות יחד, ומתוך הקשבה עמוקה לקול האלוהי הפונה אליהם (כנראה לעולם לא נדע באיזה אופן בדיוק), הם השכילו לנסח קריאה מלאת השראה לשומעיהם – בימים ההם ובזמן הזה. כל נביא ואופיו, דימוייו ואמונותיו, וכולם יחד פונים גם אלינו היום.
עם בואה של שבת תקומה, בין יום הזיכרון לשואה לבין יום הזיכרון לחללי כוחות הבטחון ופעולות האיבה ויום העצמאות ה-75 של מדינת ישראל, בימים מורכבים מאוד למדינה ולחברה הישראלית, אנו זקוקים לדברי ההשראה, התוכחה האוהבת, האמונה בעתיד גם אם אין לדעת כמה קרוב או רחוק הוא. כאשר מדינתנו אינה משכילה לשמור על חיי יושביה באופן ראוי וללא אבחנה בין דת ולאום, מקילה ראש בחיי אזרחיה הערבים, בחיי נשים ובחיי הנתונים לשליטתה בשטחים; כאשר המחלוקת על מהות החיבור בין "יהודית" ל-"דמוקרטית" ועל דרך היישום של החיבור הזה עמוקה מתמיד ואנו במאבק מתמשך בתוכנו על זהותנו ומהות קיום מדינתנו; כאשר גם מועדי התקופה הזו מאבדים את יכולתם להוות מרחב של חיבור מעל המחלוקות – הכאב גדול, הדאגה עמוקה ומבלבלת.
פרק הנבואה שנקרא בשבת הקרובה, ההפטרה לשבת פרשות תזריע-מצורע, ראש-חודש אייר ושבת תקומה, יזכיר לנו את הימים להם אנו מצפים/ות ולמען הגשמתם נפעל יחד. הוא יציב בפנינו את היעד אליו פונות עינינו, מכוון ליבנו וצועדות רגלינו, ובו-זמנית יוסיף כוח ואומץ בנפשנו להמשיך לשאוף אליו.
כדברי החולים בצרעת בהפטרת פרשת "מצורע" – "לֹא כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים הַיּוֹם הַזֶּה, יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים? וְחִכִּינוּ עַד אוֹר הַבֹּקֶר וּמְצָאָנוּ עָווֹן. וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ" (מלכים ב' ז' 9), אסור לנו לחשות ולשתוק, הימים הללו הם ימי בשורה, להמתין פירושו חלילה לחטוא, וחובתנו להתייצב בפני השלטון ולומר את דברנו.
כדברי נבואת ישעיהו הנקראת בשבת וראש-חודש: "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ" (ישעיהו ס"ו 10) – גם את המאבק העיקש על דמות המדינה יש להתעקש ולקיים מתוך שמחה, גילה, אהבה ומשוש, ולא מתוך אבל, עצבות וייאוש, כדי להמשיך ולהאמין שגם הפסוק שלאחריו יתקיים בנו: "כִּי כֹה אָמַר ה': הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף כְּבוֹד גּוֹיִם וִינַקְתֶּם, עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ" (שם 12).
וכדברי הנביא זכריה, אחת ההפטרות האפשריות לשבת תקומה (וגם ההפטרה לשבת חנוכה) "בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה" (זכריה ג' 10) "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (זכריה ד' 6) – מטרתנו היתה ונשארה להקים את הבית הלאומי שלנו יחד עם כל הדעות, האמונות ודרכי-החיים שבעם ישראל ובשותפות אמיתית עם כלל אזרחי ישראל ללא כל אפליה. כדי להגיע לשם יש לנו צורך בחזון אמיתי ובנחישות, אך גם במחויבות להיות מסוגלים לשבת יחד, להידבר, לקרוא זה לזו בכנות להמשיך ולבנות את מה שראוי שיהיה "ראשית צמיחת גאולתנו".
שבת שלום וחג עצמאות שמח!