אך כפי שאמרנו "אלה תולדות יצחק". וכבר במשפט הראשון אברהם אביו נזכר פעמיים. מעין הזמנה לחגיגה פרוידיאנית על השפעות סיפורי ילדותו ודמות אביו על הורותו של יצחק.
יצחק נולד בפרשת "וירא", ומתחיל לגדול לצדאחיו למחצה, ישמעאל. יום אחד אמו, שרה, רואה את ישמעאל ואת יצחק משחקים יחד ומבקשת מאברהם לגרש את הגר ואת ישמעאל. לא נעסוק כאן בשאלות האתיות שבסוגיה, אלא בפרספקטיבה של יצחק מול גירוש אחיו. אעז ואומר שהרעיון של בית ושל משפחה כמוסדות המעניקים מקלט וביטחון לכל הפחות נפגמו, כי איך בדיוק יתפתח ילד שמראשית חייו מבין שילדים אפשר לגרש מהבית?
בהמשך הפרשה נמצא את סיפור העקדה, שם יוצא יצחק ל"טיול" עם אביו, להעלות יחד קורבן – במונחים של היום זמן איכות של אב ובן, כאשר בסוף מתברר לבן שהוא עצמו הקורבן. אלה תולדות יצחק! הורים שציפו ללידתו שנים רבות, בית לא יציב, ניתוק מאחיו, אלימות במשפחה אמרנו? זה לא משתפר, הרי מיד לאחר סיפור העקדה אנו עוסקים בפרשת חיי שרה שמתחילה במות שרה, כלומר לכלל ההתמודדויות נוספו אובדן אם והאבל. זאת ועוד, ההנחה היא כי כל כך גדול הקרע בינו ובין אברהם אביו שאפילו לא הגיע ללווית אמו. העצב של יצחק על מות שרה מקבל ביטוי רק כשבסוף הפרשה הוא מכיר את אשתו.
אלה המטענים איתם מגיע יצחק לתחילת חיי משפחתו, שגם היא מתחילה בפרק של עקרות אך לאחר הליכתה של רבקה לדרוש את אלוהים הם מתבשרים על הגעת בניהם:
וַיֹּאמֶר ה' לָהּ (לרבקה) שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ, וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו: וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם: וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו כִּי-צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב (בראשית כה, כג-כח).
הקביעה של אהבה "מתעדפת" בין ילדים גורמת לאי-נוחות כמעט באופן אוטומטי. ההבחנה הזאת מייצרת מיסוד מצב של קושי. העדפה בין ילדים היא נושא "טאבו" בהורות. והנה כאן זה מופיע בצורה גלויה וברורה. הנושא היה גלוי וברור כנראה גם לילדים. באינטראקציה משפחתית שמתקיימת בתוך עולם מונחים שכזה,הקצנה בתחרותיות, ברצון לרצות/למצוא חן ובחוסר ביטחון יהיו אלמנטים מאד דומיננטים. כי הרי ילדים תמיד ירצו לזכות באהבתם ובברכתם של ההורים, תמיד ירצו למצוא חן בעיני הוריהם. גם כשלפעמים הם מאתגרים את הגבולות ונראה כאילו הם עושים את ההיפך, זו עדיין בקשה לקרבה ולאהבה. אי אפשר להתעלם מכך שהסיפור הוא על משפחה בקונפליקט. לכן גם סיפור הבכורה נולד מתוך סיטואציה שנידונה לכישלון.
באופן סמלי, חלק הפרשה העוסק בברכה מתחיל בציון העובדה שיצחק הוא עיוור, אך באופן פרדוקסלי מתוך העיוורון יהיו רגעים של ראיה בהירה.
יעקב מתחפש לעשו ותוך ניצול עיוורון אביו מקבל את הברכה שהייתה מיועדת לעשו. בקריאה הנוכחית של הפרשה נתהה מה היא החוויה של נער שעל מנת לקבל תשומת לב או מילים חמות מאביו צריך להתחפש לאחיו…יעקב יוצא מהאהל וכמה רגעים אחריו מגיע עשו אחיו. כאשר עשו מבין את המתרחש הוא צועק צעקה מרה כאלו איבד את אהבת אביו לתמיד ומתחנן "ברכני גם אני אבי" (שם כז, לד).
אלה המטענים שנושא עמו יצחק. אבל הפעם של יצחק האבא, שהקים משפחה ששחזרה מודל דיס פונקציונאלי, שסבל מעברו אבל לא יכול היה להתבונן בו בצורה ביקורתית ולהציע מודל טוב יותר לילדיו.
ברגע הזה של הסיפור מומחש העיוורון. אי אפשר לראות דבר אלא חושך. הרמאות של יעקב, צעקתו ובכיו של עשו קורעי הלב.
…. וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה: |
.וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי: |
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבֲרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ (שם שם, לו-לח). |
וברגע הזה – המשפט שנדמה בכוחו לשנות את מהלך הסיפור:
וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל: |
וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ (שם שם, לט-מ). |
יצחק רואה את בנו. הבן המתייצב מולו ושואל אייכה? עם נדיבות וכנות לא פשוטה אומר הנני, הוא מבין מה עומד לפני בנו, הוא מבין את מצוקת ליבו ונעמד לצידו. דווקא הרגע הזה הוא רגע של ראות. הוא קשה, הוא עצוב, אבל יש בו גם ניצוץשל תקווה.
רגע משמעותי נוסף הוא לאחר השיחה עם רבקה בה היא מבקשת ממנו לשלוח את יעקב למצוא כלה אצל לבן אחיה. הפרשנות מחולקת בין אלה הטוענים כי יצחק מודע לפעולתיה של רבקה ואלה הטוענים שלא, אך כך או כך יצחק קורא לבנו הקטן ומברך אותו:
וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: |
וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם (שם כח, ג-ד). |
הפעם יודע יצחק במי מדובר ומשלים במודע (ראות) פעולה שהתחילה במרמה; הפעם יעקב איננו "חוטף" ברכה מאביו, אלא מקבל אותה מיוזמתו.
למרות המראה ה"הוליוודי", לפרשת תולדות אין סוף שמח. האחים נשארים בקונפליקט ויעקב נאלץ לברוח. עשו שומע ומבין בצורה מוטעית שאביו מעוניין שלא יתחתנו עם בנות כנען, (הרי זה בא כחלק מ"תוכנית המילוט" של רבקה עבור יעקב) ונוסע לבית דודו ישמעאל על מנת לקחת אחת מבנותיו כאשה, כאשר המוטיבציה היא למצוא חן בעיני אביו.
פרשת תולדות היא המשך לסיפורי יחסים מורכבים בין אבות ובנים, ומותירה אותנו תוהים על שחזור מודלים פוגעניים ועל הורות עיוורת שאינה מודעת לעצמה ולא לצרכי ילדיה. המאלצת אותם ללבוש תחפושות ולעשות מעשים קיצוניים…
היא גם מחייבת אותנו לבחור מה נרצה להמשיך לעשות ומה נחליט שלא, כדי להעניק לחיינו משמעות חדשה ומלאת חיים.
שבת שלום